עלייה לרגל לזכרון: יהודי מרוקו חוגגים את הילולה דה צדיקים במקנס

בערב יום ראשון, 26 במאי, 2024, החלו הרחובות המובילים ל-Meaara of the Old Melah, בית הקברות של הרובע היהודי לשעבר במקנס, למלא חיים. משפחות, צעירים ומבוגרים כאחד, התכנסו בבית הקברות בו שכנו גדולי החכמים, וסימנו את תחילתה של הילולה דה צדיקים, חגיגת הקדושים.

סרג' ברדוגו, המזכיר הכללי של מועצת הקהילות היהודיות במרוקו, עמד ליד פתח בית הקברות, והעניק קבלת פנים חמה לאורחים לבושים בלבושם המשובח. מלמולים של ברכות וחיבוקים אחים מילאו את אוויר הערב הקריר. "הלילה, אנו מתכנסים במקנס, מקום ספוג היסטוריה, שהוקם בשנת 1679 בתקופת שלטונו של הסולטן מולאי איסמעיל. אתר זה היה מקלט לקדושים נערצים במשך דורות, שנותר חלל קדוש המאכלס את הדמויות הגדולות של העבר, שבו עלייה לרגל והילולות נחגגו עד הוצאתו מכלל שימוש בסוף שנות ה-20".

העלייה לרגל בהילולה היא מסורת דתית ייחודית של יהדות מרוקו, כאשר פולחן הקדושים מקורו בהשפעה הערבית-מוסלמית של המארבים. ברדוגו פירט, "בסוף השבוע הזה, הילולים מתארגנים בכל רחבי מרוקו, מאואזנה ועד בני מלל, עוברים דרך דמנטה, תרודנט, וארזאזטה ואגאדיר. אין זה מפתיע שהמפגשים הללו מפגישים אישים רשמיים, אזרחים מוסלמים וחברי הקהילה היהודית מכל פינות הממלכה ומכמה מדינות זרות, לחלוק את רגעי האדיקות הללו ולכבד את 600 הקדושים שנחגגו על ניסיהם".

הילולה דה צדיקים תופסת מקום משמעותי בקרב יהודים ממוצא מרוקאי, שכן היא עושה כבוד לכל החכמים הנוחים בבית הקברות הזה. "אנו מנצלים הזדמנות זו כדי לחגוג את זכרם. כידוע, כמה מהקדושים הללו ידועים בכתביהם, חוכמתם והשפעתם. בשנה שעברה הקמנו את חומת הקדמונים, אנדרטה המאפשרת לנו לזכור את אבותינו ואת אבותינו. כל אלה שהשפיעו על חיינו ועיצבו את הדפים היפים ביותר של יהדות מרוקו במקנס".

בין הנוכחים הייתה שרה, שנסעה מצרפת כדי להשתתף בליל הרהורים וחגיגות זה. "בכל שנה, אנחנו מחכים בקוצר רוח לרגע הזה. זו הזדמנות להתחבר מחדש למורשת שלנו ולחפש ברכות לשנה הקרובה", היא הביעה ועיניה נוצצות מרגש.

לאחר שהגיעה כמה ימים קודם לכן, שרה ניצלה את ההזדמנות כדי לגלות מחדש את מקנס. היא שוטטה בסמטאות הצרות של המלאח, הרובע היהודי ההיסטורי, והאזינה לסיפורי אביה על הבתים והמשפחות שאכלסו בעבר את האזור. "אבא שלי הראה לי את הבית שבו הוא גדל. זה היה מרגש לראות את המקום הזה שכל כך חשוב לו", סיפרה.

בעוד שרה חזרה על זיכרונותיו של אביה, משתתפים אחרים, לאחר שחלקו כבוד לצדיקים (הקדושים), עשו את דרכם לאוהל הקאידל שהוקם באמצע הנקרופוליס, וחלקו את מסעותיהם של גילוי מחדש וחיבור מחדש. אסתר, ילידת מרקש, התרגשה עמוקות מחזרתה למרוקו. עיניה נצצו כשסיפרה על ילדותה ועל הזיכרונות שהעבירו הוריה. "עזבנו את מרוקו די מוקדם, אבל ההורים שלי החדירו בי את אהבתם למדינה הזו. כל ערב, הם היו מספרים סיפורי נעורים, החיים במרקש, חגיגות שמחה וטקסים קדושים. גדלתי עם הסיפורים האלה, והיום , אני חולקת אותם עם הילדים שלי, מבטיחה שהלהבה הזו לעולם לא תכבה", היא סיפרה.

עבור אסתר, "לראות כל כך הרבה אנשים מגיעים מכל עבר לחגיגה הזו זה מדהים. זה מוכיח שהמורשת שלנו חיה, וההיסטוריה שלנו ממשיכה דרכנו ודרכנו". זו הייתה גם "חזרה לשורשים" שאפשרה לה להחיות זיכרונות רחוקים. בעלה אלי, ממשפחת "בוטבול" המפורסמת, במקור מפאס אך התגורר במקנס במשך עשרות שנים, עדיין נזכר בסיפורים שהוריו סיפרו לו בילדותו. "הורינו העבירו אלינו את האהבה למרוקו באמצעות טקסים משמחים, משמחים ומרגשים. הילדים שלי שכנעו אותי לבוא, למרות שלא תכננתי את זה בהתחלה. מקנס היא עיר הולדתי, אווירה אינטלקטואלית ושלווה הקשורה הילדות שלי וכל השפות שלמדנו בו זמנית: ערבית, צרפתית ועברית".

זיכרונותיו של אלי היו מלאים ברגעים של שמחה ושיתוף. הוא העלה זיכרונות מחגיגות משפחתיות, טקסים דתיים ורגעים של זוגיות שסידרו את ילדותו. "לחזור לכאן זה כמו למצוא חלק מעצמי, מההיסטוריה האישית והמשפחתית שלי. לראות את הילדים שלי שוקעים בתרבות הזו, שואלים שאלות ורוצים ללמוד עוד... זו תחושה שאי אפשר לתאר", סיפר.

גם אריאל חש בחיבור העמוק הזה לשורשיו המרוקאים. "זה הביקור הראשון שלי במקנס, ואני מוצף רגש. הבוקר ביקרתי לראשונה בקבר של סבי ושל אבותיי. זו הסיבה העיקרית לביקור שלי, בנוסף להשתתפות בהילולה. סיירתי בבית הורי, שהפך לבית ספר לפני שחזרתי למגורים.

האווירה החגיגית הייתה בעיצומה. צלילי מוזיקת ​​צ'אבי וצ'גורי מילאו את אוויר הלילה, מונפשים בקולות הנגנים ומחיאות הכפיים של האורחים. צעירים ומבוגרים, הם נתנו לעצמם להיסחף בשירים האלה, רוקדים ושרים יחד מתחת לכוכבים. צחוק נשמע, וכפות הרגליים היכו בקרקע בקצב. ככל שהלילה חלף, גברה ההתרגשות לקראת הרגע המיוחל: מכירת הנרות הפומבית. מתחת לאוהל הגדול התאספו האורחים ועיניהם נוצצות. הכספים שנאספו ישמשו לתחזוקת בית העלמין לאורך כל השנה, עד להילולה הבאה.

המכרזים החלו, והידיים עלו בהתלהבות. הפטרונים, מונעים מהלהט של הרגע, התחרו לרכוש את הנרות הקדושים הללו. הערב נמשך עם עוד רגע חגיגי ומרגש: התפילה למען משפחת המלוכה. האורחים קמו, דממה נפלה, והרבנים קראו ברכות לבריאותו ולשגשוגו של הריבון.