אריתריאה-אתיופיה: אסמרה פונה לאומות המאוחדות בעקבות הסיכון להסלמה צבאית חדשה

07:49

המתחים בין אריתריאה ואתיופיה חוצים סף דיפלומטי חדש. אסמרה ביקשה ממועצת הביטחון של האומות המאוחדות לגנות את ההצהרות של אדיס אבבה, שהיא רואה בהן איום מלחמה, ולאמץ צעדים מרתיעים כדי למנוע החמרה של הסכסוך.

במכתב שנשלח לגורם האוניברסלי, שר החוץ האריתריאני, עוסמן סלה, הזהיר מפני ההשלכות של עימות בין שתי המדינות. לדבריו, התפתחות כזו תסכן את האוכלוסיות של שתי המדינות ויכולה לייצב את כל קרן אפריקה.

יוזמה זו מתרחשת לאחר האשמות שהושמעו על ידי הממשלה האתיופית, המאשימה את שכנתה בפריסת כוחות בצפון שטחה. אדיס אבבה סבורה כי מהלכים אלו מהווים אגרסיה שעלולה להצדיק שימוש בהגנה עצמית לגיטימית.

מועצת הביטחון מתבקשת למנוע עימות

המהלך האריתריאני נועד להשיג תגובה נחרצת מהקהילה הבינלאומית מול ההצהרות של הרשויות האתיופיות. אסמרה מבקשת במיוחד ממועצת הביטחון לגנות את מה שהיא מציגה כהצהרת מלחמה ולקחת צעדים שימנעו כל הסלמה צבאית.

עם זאת, שתי הממשלות מגנות גרסאות מנוגדות של האירועים. אתיופיה מאשימה את אריתריאה בתמיכה בקבוצות חמושות פעילות בצפון המדינה, בעוד זו האחרונה מגנה את כוונות שכנתה ומביאה לחשש מפני פגיעה בריבונות שלה.

נוכחותם המיוחסת של חיילים אריתריאנים באזור טיגראי מחמירה את החששות. לפי מקור ביטחוני זר שצוטט בכתבות, בין 5,000 ל-8,000 חיילים אריתריאנים נמצאים באזור הצפון של אתיופיה.

תקיפות של דrones שביצעו כוחות פדרליים אתיופיים גם כוונו לעמדות של חיילים אלו ליד אדיגראט, במרחק של כ-40 קילומטרים מגבול אריתריאה. הכוחות המעורבים נסוגו לאחר מכן צפונה. הרשויות האתיופיות לא הגיבו לבקשות סוכנות הידיעות הצרפתית במועד פרסום המידע.

יריבות היסטורית המוחזרת על ידי עניינים טריטוריאליים

היחסים בין השכנים נשמרים עם היסטוריה של סכסוכים. אריתריאה הפכה לעצמאית בשנת 1993 לאחר מספר עשורים של מאבק צבאי, ונלחמה באתיופיה בין 1998 ל-2000 במלחמה הקשורה בין השאר למחלוקות טריטוריאליות. סכסוך זה גרם לעשרות אלפי הרוגים.

קירוב החל בשנת 2018, לאחר עלייתו לשלטון של ראש ממשלת אתיופיה, אביי אחמד. עם זאת, ההפסקה לא עמדו בפני המחלוקות האסטרטגיות וההאשמות ההדדיות של חוסר יציבות.

שאלת הגישה לים מהווה כיום אחד הנקודות המרכזיות של חיכוך. אתיופיה, שהיא מדינה חסרת מוצא לים מאז עצמאותה של אריתריאה, מחפשת להבטיח גישה ימית יציבה. הרשויות האריתריאניות חושדות כי שכנתן חומדת את נמל אסב, הממוקם על חוף הים האדום.

יריבות זו סביב הגישה הימית מצטרפת למתחים צבאיים ולמחלוקות על הביטחון האזורי, ומסבכת עוד יותר את הפרספקטיבות של הרגעת הרוחות.

טיגראי, מוקד חדש של מתחים אזוריים

עליית המתחים בין אסמרה לאדיס אבבה מתרחשת כאשר הקרביים חודשו בטיגראי. כוחות חזית השחרור של העם בטיגראי (TPLF), ששלטו זמן רב בחיים הפוליטיים של האזור הזה, מתמודדים שוב מול הצבא הפדרלי האתיופי.

מצב זה מזכיר את המלחמה שהרסה את צפון אתיופיה בין 2020 ל-2022. אז, הכוחות הממשלתיים האתיופיים נהנו מתמיכה צבאית של אריתריאה נגד ה-TPLF. הסכסוך גרם למשבר אנושי גדול, עם הערכות של לפחות 600,000 הרוגים לפי המספרים שצוטטו במידע הזמין.

הפיכת הבריתות וחידוש העימותים מדגימים את fragility של האיזונים באזור זה. המעורבות המיוחסת של כוחות אריתריאנים באירועים הנוכחיים עשויה להרחיב את תחום העימות מעבר לעימותים הפנימיים באתיופיה.

משבר עם השלכות פוטנציאליות אזוריות

הפסקת הקשרים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, שהוכרזה לאחר האשמות חדשות של עוינות בתחילת חודש אוקטובר, מפחיתה עוד יותר את האפשרויות לדיאלוג ישיר.

בהקשר זה, הפנייה למועצת הביטחון משקפת את רצון אריתריאה ללהפוך את הסכסוך לבינלאומי ולקבל לחץ דיפלומטי על אדיס אבבה. עם זאת, זה לא מבטיח, בעצמו, הרגעת המתחים בשטח.

ההתפתחות של המצב תלויה במיוחד בתנועות הצבאיות בטיגראי, בהחלטות הרשויות האתיופיות והאריתריאניות וביכולת של השחקנים הבינלאומיים לקדם חידוש דיאלוג.

מעבר ליריבות הבילטרלית שלהם, לשתי המדינות יש מיקום אסטרטגי בקרן אפריקה, בקרבת הים האדום ואחד מהמסדרונות המרכזיים של המסחר הימי העולמי. עימות פתוח עלול להחמיר את חוסר היציבות האזורית ולהשפיע על ההשלכות ההומניטריות והביטחוניות הרבה מעבר לגבולותיהם.