ארצות הברית מרחיבה את הגירוש למדינות שלישיות כאשר יותר מ-25,000 מהגרים הועברו

08:32

ארצות הברית העבירה יותר מ-25,000 מהגרים למדינות אחרות שאינן מדינות המוצא שלהם מאז שדונלד טראמפ חזר לבית הלבן, לפי חקירה בינלאומית שבודקת את הרחבת מדיניות הגירוש למדינות שלישיות של הממשל.

החקירה, שמתואמת על ידי Forbidden Stories עם השתתפותם של 72 עיתונאים מ-23 ארגוני תקשורת ב-15 מדינות, מצאה כי לפחות 25,447 אנשים נשלחו ל-28 מדינות שלישיות עד סוף אוגוסט 2026. מקסיקו הייתה בעלת החלק הגדול ביותר, כאשר כ-20,000 אנשים דווחו שהועברו לשם.

המדיניות הורחבה דרך רשת של הסכמים בין וושינגטון לממשלות באמריקה הלטינית, אפריקה והאוקיינוס השקט. במסגרת הסכמים אלה, מדינות יכולות לקבל מהגרים שאינם יכולים, או שאינם מוחזרים ישירות למדינות הלאום שלהם. התנאים משתנים בין ההסכמים, כולל הוראות הנוגעות ללאום, רישומים פליליים ומספר האנשים שכל מדינה מוכנה לקבל.

לפי החקירה, ארצות הברית הגיעה להסכמות או הבנות עם עשרות מדינות ופנתה לממשלות ברחבי אפריקה לגבי קבלת מגורשים ממדינות אחרות. ההתפתחות הפכה את הגירוש למדינות שלישיות לרכיב הולך וגדל של אסטרטגיית האכיפה ההגירה הרחבה יותר של הממשל האמריקאי.

המשרד של שליח המדינה האמריקאית לפעולות גירוש שיחק תפקיד מרכזי במשא ומתן על חלק מההסכמים הללו ובתיאום מימון קשור, לפי מסמכים שנבדקו על ידי החקירה.

מספר הסכמים כללו תמיכה כספית לממשלות המקבלות. פלאו, לדוגמה, הסכימה לקבל עד 75 אנשים ממדינות שלישיות במסגרת הסכם שדווח כי ערכו 7.5 מיליון דולר. רק מספר קטן הועבר לשם בזמן שדווח על ידי החקירה.

אסוואטיני גם קיבלה אנשים במסגרת הסכם אמריקאי, כאשר החקירה דיווחה כי 32 מהגרים הגיעו מאז יולי 2025 מתוך סך פוטנציאלי של 160. התכנית לוותה ביותר מ-5 מיליון דולר במימון, לפי המסמכים שנבדקו על ידי העיתונאים.

החקירה זיהתה כ-410 מיליון דולר במימון הקשור לתכניות הגירוש למדינות שלישיות. מתוך סכום זה, כ-81 מיליון דולר הוקצו לממשלות המשתתפות בהסכמים, בעוד כספים נוספים הוקצו לארגונים בינלאומיים, כולל הארגון הבינלאומי להגירה וסוכנות הפליטים של האומות המאוחדות.

שני הארגונים עמדו בפני שאלות לגבי מעורבותם. ה-UNHCR אמר כי הוא אינו צד להסכמים דו-צדדיים לגירוש וכי המימון שהוא מקבל משמש לפעילויות במסגרת המנדט ההומניטרי שלו, כולל תמיכה במערכות מקלט. הארגון הבינלאומי להגירה אמר גם כי קבלת מימון אינה מהווה תמיכה בפעולות הגירוש של ארצות הברית.

המדיניות גם יצרה אתגרים משפטיים משמעותיים בארצות הברית. בספטמבר 2026, בית המשפט לערעורים במחוז הראשון אישר במידה רבה פסק דין של בית משפט נמוך יותר שקבע כי מדיניות הגירוש המהירה למדינות שלישיות של הממשל אינה חוקית משום שהמהגרים לא קיבלו מספיק הזדמנות להעלות חששות לגבי רדיפות או עינויים פוטנציאליים ביעד המוצע. רויטרס דיווחה כי יותר מ-25,000 מהגרים הושפעו מגירושים למדינות שלישיות במסגרת הסכמים שהוקמו במהלך ממשלת טראמפ.

ההליכים המשפטיים התמקדו בהגנות על הליך הוגן עבור אנשים שעשויים היו לקבל הגנה מפני גירוש למדינות המוצא שלהם. הממשל טוען שיש לו סמכות לבצע צווים לגירוש, בעוד שהבתי המשפט בחנו אם המהגרים חייבים לקבל הזדמנות משמעותית לערער על העברתם למדינות שאין להם קשר אליהן.

ההרחבה של הגירוש למדינות שלישיות מתרחשת לצד החרפה רחבה יותר של אכיפת ההגירה בארצות הברית. רויטרס דיווחה כי מעצרי הגירה הגיעו כמעט ל-51,000 באוגוסט 2026, אם כי הגירושים היו בממוצע כ-1,200 ביום, מה שמשקף מגבלות משפטיות, לוגיסטיות ודיפלומטיות על הגירושים.

השימוש ההולך וגדל בהסכמים עם מדינות שלישיות שם מחדש את תשומת הלב על ההגנות המשפטיות הזמינות למהגרים המגורשים, על האחריות של הממשלות המקבלות ועל הסדרי המימון התומכים בתוכניות. כאשר אתגרים משפטיים נמשכים, המדיניות נותרת נתונה לבחינה שיפוטית נוספת ויכולה להפוך למבחן חשוב של גבולות הסמכות המבצעת על גירושי הגירה.