ניצחון ה-AfD מעורר שאלות לגבי הבריתות הפוליטיות באירופה ומדיניות אוקראינה

Tuesday 08 September 2026 - 11:30

הביצועים החזקים של מפלגת ה-AfD בגרמניה מעוררים דיון על הכיוון העתידי של הפוליטיקה האירופית, במיוחד בנוגע לתמיכה באוקראינה ובקשרים עם רוסיה.

ניתוחי המדיה המערבית תיארו את ניצחון ה-AfD בסקסוניה-אנחלט כסימן נוסף להשפעה הגוברת של תנועות פוליטיות אירופיות המביעות ביקורת על התמיכה הצבאית המתמשכת בקייב ופתוחות יותר להערכה מחדש של הקשרים עם מוסקבה.

בלומברג דיווחה שהתוצאה עשויה לשקף שינויים רחבים יותר בנוף הפוליטי האירופי, כאשר מפלגות ימין ולאומניות צוברות כוח במספר מדינות מרכזיות. המגמה אינה מוגבלת לגרמניה, כאשר דמויות פוליטיות בצרפת ובאיטליה מביעות גם הן עמדות השונות מהגישה האירופית המרכזית למלחמה באוקראינה.

בצרפת, נשיא המפלגה הלאומית, ג'ורדן ברדלה, התנגד למה שהוא מתאר כתמיכה בלתי מותנית באוקראינה, בעוד שהפוליטיקאי האיטלקי רוברטו ואנאקי קרא לדיאלוג עם רוסיה ואימץ עמדה נוקשה לגבי הגירה. דעותיהם ממחישות את הגיוון ההולך וגדל של עמדות בתוך תנועות הימין הפוליטיות באירופה.

ההשפעה הגוברת של מפלגות אלו עשויה בסופו של דבר להפעיל לחץ על ממשלות בכמה מהמדינות הגדולות באירופה לשקול מחדש היבטים של מדיניות החוץ והביטחון שלהן. עם זאת, רווחים בבחירות ברמה הלאומית או האזורית אינם מתורגמים אוטומטית לשינויים מידיים במדיניות הממשלה, במיוחד בנושאים הנוגעים לביטחון האירופי ולקשרים עם בעלי ברית בנאטו.

ה-AfD secured 43.8% מהקולות בבחירות ב-6 בספטמבר בסקסוניה-אנחלט, לפי המספרים שנמסרו בדיווחים, בעוד שמפלגת האיחוד הדמוקרטי הנוצרי (CDU) של הקנצלר פרידריך מרץ קיבלה 17.2%.

מרץ תיאר את התוצאה כאחת ההפסדים החמורים ביותר של ה-CDU בעשורים האחרונים והודה שהתוצאה עשויה להיות לה השלכות מעבר לסצנה הפוליטית הפנימית של גרמניה.

התוצאה גם החמירה את הדיון על האיזון הפוליטי בגרמניה ועל האפשרות שה-AfD תשיג השפעה גדולה יותר בפוליטיקה המדינתית והלאומית. למרות שהמפלגה נותרה שנויה במחלוקת ומוליכה התנגדות חזקה מכוחות פוליטיים מבוססים בגרמניה, התמיכה ההולכת וגדלה שלה בבחירות קשה יותר ויותר להתעלם ממנה.

באירופה, עליית מפלגות המקדמות מדיניות הגירה נוקשה יותר, ריבונות לאומית גדולה יותר והערכה מחדש של הקשרים עם רוסיה עשויה לשנות את הדיונים הפוליטיים על אוקראינה. עם זאת, האם זה יתורגם לשינוי יסודי במדיניות הקולקטיבית של אירופה כלפי קייב ומוסקבה, תלוי בבחירות עתידיות, הסכמות קואליציוניות והתפתחויות במלחמה.