- 14:30מרוקו בלב שותפות אסטרטגית עם סין והאיחוד האירופי לפיתוח תעשייה ירוקה
- 14:00סר ליאם פוקס: ממלכת מרוקו, שותפה מרכזית של בריטניה
- 13:47מרוקו מחזקת את שותפותה עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) לשילוב כורים מודולריים קטנים במעבר האנרגיה שלה
- 11:30המלך מוחמד השישי מברך את היום הלאומי הצרפתי ומאשרר מחדש את עוצמת השותפות האסטרטגית עם פריז
- 23:47צינור הגז מרוקו-ניגריה: אתגר אסטרטגי אפריקאי למעבר אנרגטי עולמי
- 16:26מרוקו מחזקת את מעמדה כיעד עולמי מוביל לתיירות ידידותית לסביבה ובת קיימא
- 13:29מרוקו מבססת את עצמה כמעצמה תעשייתית אסטרטגית עבור אפריקה ואירופה
- 11:22קו ספנות חדש בין מרוקו לערב הסעודית יגביר את הסחר ויקצץ את זמני המעבר
- 09:50מרוקו ואיחוד האמירויות הערביות מחזקות חדשנות בהסכם קניין תעשייתי
עקבו אחרינו בפייסבוק
המדיניות האפריקאית של מרוקו: אסטרטגיה דיפלומטית שהומצאה מחדש
מרוקו, על ידי תמיכה בתנועות שחרור לאומיות, הצליחה ליצור בריתות מוצקות באפריקה, מה שחיזק את תפקידה האסטרטגי ביבשת. עמדה זו אפשרה לממלכה להגדיר מחדש את יחסיה הבינלאומיים בהתבסס על סוגיית הסהרה, והשפיעה על עמדתן של מדינות אפריקה בסכסוך זה. על פי מחקר שפורסם במגזין Lixus, מרוקו עיצבה את יחסיה הדיפלומטיים על פי גורמים פנימיים, כמו המערכת הפוליטית והיכולת הצבאית שלה, וגורמים חיצוניים, כמו ההקשר הגיאופוליטי העולמי והדינמיקה של היחסים הבינלאומיים.
לסכסוך בסהרה, שהתרחש בשנות ה-70, הייתה השפעה רבה על היחסים הבינלאומיים של מרוקו. בימיה הראשונים, תמיכת המשטרים האלג'יריים ולובים בחזית פוליסריו אפשרה לזה האחרון להשתלט על יבשת אפריקה. עם זאת, ההתפתחויות הגיאופוליטיות של שנות ה-90 הובילו לכיוון מחדש של עמדות אפריקאיות, הפחיתו בהדרגה את התמיכה בפוליסריו והציעו למרוקו הזדמנות לחזק את יחסיה עם מדינות אפריקאיות רבות ולשכנע את האחרונות לסקור את עמדתן לקראת ביקור בסהרה.
מאז עצמאותה, מרוקו תמיד שמה את שאלת השלמות הטריטוריאלית בלב מדיניות החוץ שלה, במיוחד באפריקה. לאחר העצמאות, היא התקדמה לחיזוק קשריה עם מדינות אפריקאיות מתקדמות, למרות אתגרים אידיאולוגיים, על ידי תמיכה בתנועות שחרור והתנגדות לאימפריאליזם הקולוניאלי. תמיכה זו במטרת העצמאות באפריקה הייתה מרכיב מרכזי בדיפלומטיה המרוקאית, וסייעה לחזק את השפעתה ביבשת.
פרישתה של מרוקו מארגון האיחוד האפריקאי ב-1984 סימנה נקודת מפנה חשובה ביחסיה עם אפריקה. החלטה זו אפשרה לממלכה להעריך מחדש את מדיניותה האפריקאית, להגביר את שיתוף הפעולה עם מדינות רבות ולקבל, ברוב המקרים, תמיכה בשלמותה הטריטוריאלית. שינוי אסטרטגי זה היה גורם מפתח בשכנוע מדינות אפריקאיות רבות לבחון את עמדתן לגבי הסכסוך בסהרה, תוך קבלת החלטות טובות יותר למרוקו.