מרוקו-ספרד: התלות האנרגטית הופכת לנושא אסטרטגי
מדריד הכחישה את קיומו של תוכנית שנועדה להשתמש בגז או בחשמל כאמצעי לחץ על רבאט. אך ריבוי האנליזות בספרד המעלות את ההשערה הזו מחזיר אל מרכז הבמה שאלה רחבה יותר: זו של הפגיעות האנרגטית של מרוקו והצורך לגוון את נקודות הגישה שלה לשווקים הבינלאומיים.
מדריד מכחישה כל פרויקט של לחץ אנרגטי
הממשלה הספרדית דחתה ב-18 באוגוסט את המידע המצביע על מכשיר אפשרי שנועד לנצל את הקשרים האנרגטיים עם מרוקו בהקשר של מתחים דיפלומטיים.
מקורות קרובים למונקלואה, שמוזכרים על ידי העיתונות הספרדית, הבטיחו שלא הוטלה על אף ממשלה משימה לחקור תרחיש שנועד להפעיל לחץ על רבאט באמצעות גז או חיבורי חשמל.
הכחשה זו מהווה מרכיב חיוני להבנת המצב: אף תוכנית ממשלתית מזוהה רשמית לא הוצגה כקיימת עד היום.
אך במקביל לעמדה הרשמית הזו, מספר פרסומים והצהרות בספרד הזינו בשבועות האחרונים הרהור על האפשרות להשתמש בתשתיות האנרגטיות במאבק הכוח בין שתי המדינות.
תשתיות שיתוף פעולה במרכז הדיון
החלפות אנרגטיות בין מרוקו לספרד מתבססות בין היתר על חיבורי חשמל תת-ימיים REMO I ו-REMO II.
חיבורים אלו משחקים תפקיד בהחלפות החשמל בין שתי הרשתות ותורמים לאינטגרציה האנרגטית של מרוקו עם המערכת האירופית.
עם זאת, חשיבותם האסטרטגית נדונה באופן נרחב במספר מדיה ספרדיים מאז תחילת חודש אוגוסט.
חלק מהפרשנים הציגו את התשתיות הללו כאמצעי לחץ פוטנציאלי. אחרים, לעומת זאת, הדגישו את ההשלכות הכלכליות והדיפלומטיות המשמעותיות שעלולות להיות להפרת ההחלפות.
הניואנס חשוב: קיומו של פוטנציאל פגיעות אינו אומר שננקטה החלטה פוליטית לנצל זאת.
תלות אמיתית, אך רחוקה מלהיות מוחלטת
להציג את מרוקו כתלויה לחלוטין בספרד עבור אספקת החשמל שלה יהיה עם זאת מוגזם.
הממלכה מחזיקה ביכולות ייצור לאומיות המתבססות על תמהיל אנרגטי מגוון הכולל בין היתר תחנות תרמיות, אנרגיות מתחדשות, גז והידרואלקטריות.
החשמל המיובא מספרד מהווה חלק משתנה מהצריכה המרוקאית בהתאם לתקופות ולתנאי השוק. לכן הוא מהווה רכיב במערכת האנרגטית הלאומית, אך אינו אומר שמדריד מחזיקה בכוח לנתק את החשמל של מרוקו לבד.
עם זאת, הפרת ההחלפות עלולה להשפיע על האיזון של הרשת, על עלויות האספקה ועל מספר פעילויות כלכליות.
נשק דו-סיטרי עבור מדריד
שימוש באנרגיה כאמצעי לחץ לא יהיה ללא השלכות עבור ספרד.
החיבורים מאפשרים החלפות בשני הכיוונים ותורמים לפעולה של שוק אנרגיה משולב. החלטה שנועדה להפסיק את הזרמים באופן קבוע עשויה להשפיע גם על מפעילים ועל אינטרסים כלכליים ספרדיים.
יתרה מכך, היא עלולה לפגוע קשות ביחסים הבילטרליים בין מדריד לרבאט, כאשר שתי המדינות חיזקו בהדרגה את שיתוף הפעולה שלהן במספר תחומים.
לזה יתווספו שאלות משפטיות, חוזיות ואירופיות שיקשו על השימוש הפוליטי האפשרי בתשתיות.
הנושא האמיתי: האוטונומיה האנרגטית של מרוקו
מעבר למחלוקת הנוכחית, הדיון מעלה שאלה אסטרטגית עבור רבאט: עד היכן צריכה לגשת הגיוון של מקורות ודרכי האספקה האנרגטית?
בעיה זו נוגעת בעיקר לגז טבעי.
מרוקו מחפשת כבר מספר שנים לחזק את הגישה שלה לשוק הבינלאומי של גז טבעי נוזלי. המטרה אינה בהכרח להחליף תלות אחת באחרת, אלא להחזיק במספר אפשרויות: יבוא, אחסון, גזירה מחדש, תחבורה וייצור מקומי.
ארכיטקטורה זו תאפשר להפחית את החשיפה להפרת אפשרית של דרך אספקה אחת.
נדר ווסט מד במרכז הציפיות
בהקשר הזה, פרויקט הטרמינל הצף של נדר ווסט מד תופס מקום מיוחד.
ההתקנה אמורה לאפשר למרוקו לגשת ישירות לשוק הבינלאומי של GNL ולהחזיק בפתח חדש לגז טבעי.
הפרויקט כולל בין היתר קיבולת נומינלית המוצהרת של כ- 5 מיליארד מטרים מעוקבים בשנה, עם חיבור לתשתיות הגז הקיימות והעתידיות.
ב-2 בפברואר 2026, המשרד המרוקאי של המעבר האנרגטי הודיע עם זאת על השעיית המכרזים הנוגעים, תוך אזכור נתונים והנחות חדשות.
בהקשר הנוכחי, לוח הזמנים הזה נתון לפיקוח מיוחד. כל עיכוב בגיוון התשתיות עשוי להתפרש כמסמן פגיעות פוטנציאליות, גם אם מדריד לא מציגה איום רשמי.
לא להזיז את התלות
עם זאת, הגיוון אינו מתמצה פשוט בבניית תשתית חדשה.
אם מרוקו הייתה תלויה בטרמינל יחיד או במסדרון גזי אחד, הפגיעות לא הייתה נעלמת: היא פשוט הייתה משנה מיקום.
אסטרטגיה אנרגטית חזקה מחייבת אם כן מספר נקודות כניסה, יכולות אחסון מספקות, תשתיות תחבורה מחוברות ותיק ספקים מגוון.
לוגיקה זו נכונה גם עבור החשמל, שבו פיתוח האנרגיות המתחדשות עשוי להפחית בהדרגה את החשיפה לתנודות ביבוא.
אזהרה אסטרטגית יותר מאשר משבר אנרגטי
לעת עתה, אין דבר המאפשר לקבוע כי ספרד מכינה מתקפה אנרגטית נגד מרוקו. הממשלה הספרדית דחתה באופן רשמי את ההשערה הזו.
הלקח האמיתי מהמחלוקת הוא במקום אחר.
העובדה שתשתיות אנרגטיות יכולות להיחשב באופן ציבורי כאמצעי לחץ מספיקה להזכיר את ממדיהן האסטרטגיים. עבור רבאט, העניין הוא פחות להגיב לאיום מיידי אלא להפחית באופן מתמשך את הפגיעויות שעלולות להיות מנוצלות במהלך משבר עתידי.
הביטחון האנרגטי לא תלוי לבסוף רק בכמות החשמל או הגז הזמינה. הוא נשען גם על גיוון הספקים, התשתיות ודרכי האספקה.
בהקשר הזה, המחלוקת סביב הכבלים בין מרוקו לספרד עשויה לשמש כתזכורת: תשתית שנועדה לקרב בין שתי כלכלות הופכת גם לרכיב כוח ברגע שהיא תופסת מקום חשוב באיזון האנרגטי של אחד מהשותפים.
