מרוקו בוחנת הזדמנויות ואתגרים בבניית תעשיית הגנה מקומית

מרוקו שואפת לפתח תעשיית הגנה מקומית שתוכל לענות על חלק הולך וגדל מהצרכים הצבאיים שלה ולהפחית את התלות בספקים זרים. האסטרטגיה מכוונת לבנות על המומחיות התעשייתית הקיימת במדינה, במיוחד בייצור תעופה ורכב, תוך פיתוח יכולות מקומיות בתחזוקת ציוד צבאי, ייצור רחפנים וטכנולוגיות נוספות הקשורות להגנה.

דו"ח שפורסם באוקטובר 2026 על ידי קרן קונרד אדנאואר מגרמניה וקרן הממשל הגלובלי והריבונות בוחן את ההזדמנויות העומדות בפני מרוקו, לצד האתגרים הפיננסיים, הטכניים והעובדתיים שעלולים להאט את הפיתוח של מגזר הגנה לאומי בר קיימא.

צעד חשוב נעשה ביולי 2020 עם אימוץ החוק מספר 10.20, שהקים מסגרת חוקית המאפשרת לחברות פרטיות לייצר ציוד צבאי, נשק ותחמושת תחת דרישות רישוי, פיקוח ביטחוני ובקרת ייצוא. המסגרת יצרה בסיס להשתתפות המגזר הפרטי, אם כי בניית בסיס תעשייתי תחרותי דורשת יותר מאשר חקיקה בלבד.

במקום להתחיל מאפס, מרוקו מתכוונת להסתמך על שרשראות אספקה תעשייתיות קיימות ומומחיות טכנית. תחזוקת מטוסים וייצור של כלי טיס בלתי מאוישים קטנים הם בין התחומים שזוהו כנקודות כניסה פוטנציאליות, המאפשרות לחברות מקומיות לצבור ניסיון לפני המעבר לפעילויות ייצור מורכבות יותר.

המדינה גם מפתחת שני אזורי תעשייה המוקדשים לפעילויות הקשורות להגנה, המכסים שטח כולל של 675 דונם. היוזמה מנוהלת על ידי החברה לניהול אזורי תעשייה של הגנה (SGZID), המאחדת את סוכנות הדיור והציוד הצבאית ואת MEDZ, חברת בת של קבוצת קיסר דיפו וניהול של מרוקו.

האזור הראשון, הממוקם בנואסיר ליד הקלאסטר התעשייתי של התעופה בקזבלנקה, מכסה 75 דונם ומיועד לתחזוקת מטוסים, אוויוניקה ומערכות נלוות. השני, המשתרע על פני 600 דונם בסידי יחיא אל-גרב באזור רבאט, מיועד לאכלוס תעשיות כבדות וייצור תחמושת.

אתרים אלה צפויים לספק לחברות מורשות תשתיות תעשייתיות, מתקני מכס והטבות מס. הקרבה שלהם לספקי תעופה ורכב קיימים עשויה גם להקל על העברת המומחיות בייצור אזרחי לייצור הגנה. היעילות של היוזמה תלוית ביכולת למשוך השקעות, להבטיח שותפים תעשייתיים מוסמכים ולפתח ביקוש מהימן למוצרים המיוצרים מקומית.

תחזוקת מטוסים צבאיים היא אחת מההזדמנויות המיידיות ביותר. העלויות של הפעלת ותחזוקת ציוד צבאי במהלך חיי השירות שלו יכולות להיות משמעותיות, מה שהופך את יכולות התחזוקה, התיקון והשיפוץ המקומיות ליקרות ערך מבחינה אסטרטגית וכלכלית. פיתוח שירותים כאלה יכול לעזור למרוקו לשמור על ידע טכני בתוך המדינה ולהפחית את הצורך לשלוח ציוד לחו"ל עבור פעולות תחזוקה מסוימות.

פרויקט תחזוקת אוויר מרוקו (MAM) בבסיס האוויר בן סלימאן הוא יוזמה מרכזית בתחום זה. המתקן המתוכנן מכסה שטח של כ-15,000 מ"ר ומערב את חברת ההגנה האמריקאית לוקהיד מרטין, סבנה איירוספייס, חלק מקבוצת בלוברי, ו-MAM. הוא מיועד לספק שירותי תחזוקה, תיקון ושיפוץ למטוסי הקרב F-16 של הכוחות המזוינים המלכותיים של מרוקו ומטוסי התובלה הצבאיים C-130 הרקולס.

מעבר למענה על צרכים מקומיים, הפרויקט יכול ליצור הזדמנויות לשרת מפעילים צבאיים במקומות אחרים באפריקה, בהתאם לביקוש העתידי, אישורים וסכמים חוזיים. זה עשוי גם לעזור למהנדסים ולספקים מרוקאים לפתח מומחיות בהליכים טכניים ובתקני איכות הנדרשים לתעופה צבאית, מה שעשוי לתמוך בפעילויות תעשייתיות מתקדמות יותר בעתיד.

רחפנים קטנים מייצגים תחום פוטנציאלי נוסף לצמיחה. העיצוב והרכבה שלהם יכולים, בחלק מהיישומים, להסתמך על רכיבים אלקטרוניים זמינים מסחרית, מה שמייצר הזדמנויות לחברות מקומיות לפתח מערכות המתאימות למשימות סיור וטקטיות. בניית מומחיות מקומית בתחום זה יכולה לתת ליצרנים גמישות רבה יותר להתאים מוצרים לדרישות מבצעיות ולחקור בשוקי ייצוא לאורך זמן.

הדו"ח עוסק גם ביתרונות הפוטנציאליים של שימוש ברכיבים שאינם כפופים לחוקי הסחר הבינלאומי בנשק של ארה"ב, או ITAR. בחירות כאלה עשויות להפחית דרישות רישוי מסוימות, אך הן אינן מבטלות את הצורך לעמוד בכללים אחרים החלים על בקרת ייצוא, ביטחון וסחר.

מרוקו כבר יש בסיס תעשייתי שיכול לתמוך בשאיפות הללו. המגזר התעופתי שלה כולל יותר מ-140 חברות, בעוד שתעשיית הרכב פיתחה רשת ספקים רחבה וכוח עבודה טכני. חלק מהיכולות הללו עשויות להיות ניתנות להעברה לייצור הגנה, אך ייצור צבאי דורש בדרך כלל נהלים מחמירים יותר של אבטחה, מעקב, הסמכה ובקרת איכות מאשר רבים מהיישומים האזרחיים.

עם זאת, המעבר מציב אתגרים פיננסיים משמעותיים. חברות הנכנסות למגזר ההגנה עשויות להזדקק לשדרג ציוד, להתאים קווי ייצור ולקבל הסמכות מיוחדות. השקעות אלה עשויות להיות קשות להחזרה כאשר הזמנות צבאיות מוגבלות בנפחן, לא סדירות או תלויות במחזורי רכש ארוכים. חברות המורגלות בייצור אזרחי בנפחים גבוהים עשויות לכן להיות reluctant להתחייב למשאבים משמעותיים ללא תחזיות ברורות לביקוש מתמשך.

חסרונם של מהנדסים מיומנים הוא דאגה נוספת גדולה. יצרני הגנה חייבים להתחרות עם עסקים קיימים בתעופה וברכב על כישרונות טכניים, בעוד שעזיבת מקצוענים מיומנים מרוקאים למדינות אחרות יכולה להקטין עוד יותר את כוח העבודה הזמין. ללא הכשרה ממוקדת והזדמנויות קריירה אטרקטיביות, הרחבת התשתית התעשייתית בלבד עשויה שלא להניב את היכולות הנדרשות לתמוך במגזר הגנה מקומי.

כדי להתמודד עם מכשולים אלה, הדו"ח ממליץ על תוכניות הכשרה מיוחדות, מסלולי קריירה ברורים וצעדים לגיוס ושימור מהנדסים מוסמכים. הוא גם מדגיש את החשיבות של זרימה צפויה של הזמנות, המאפשרת לחברות לתכנן השקעות, לבנות ניסיון ייצור ולשפר בהדרגה את התחרותיות שלהן.

הצעה נוספת היא להקים סוכנות ייעודית שתתאם את הדרישות של הכוחות המזוינים המלכותיים של מרוקו עם יכולות הייצור של חברות מקומיות. בהשראת מנהל הנשק הכללי של צרפת, גוף כזה יכול לתרגם את הצרכים הצבאיים למטרות תעשייתיות, לעודד שיתוף פעולה בין הכוחות המזוינים לחברות פרטיות, ולעזור לפתח מתקני בדיקה והסמכה.

הדו"ח גם ממליץ על הגדלת הדרגתית של הזמנות צבאיות המועברות לספקים מקומיים מוסמכים. רכישות עקביות יכולות לעזור לחברות לשפר את תהליכי הייצור שלהן, להקים רקורד ולהתכונן להרחבה פוטנציאלית לשווקים בינלאומיים. עם זאת, רכישה מקומית תצטרך להישאר תואמת לדרישות מבצעיות, תקני איכות, עלויות ואמינות הציוד.

המטרה הרחבה של מרוקו היא לבנות בסיס תעשייתי הגנתי שיכול לתחזק ציוד צבאי בבית, לספק חלק הולך וגדל מהצרכים של הכוחות המזוינים ולבסוף לפתח מוצרים עבור לקוחות זרים. השגת שאיפה זו תדרוש התקדמות מתואמת במימון, העברת טכנולוגיה, פיתוח כוח עבודה, הסמכה תעשייתית ותכנון רכש.

המסר המרכזי של הדו"ח הוא שהרפורמות החוקיות ואזורי התעשייה הייעודיים הם רק נקודת התחלה. תעשיית הגנה ברת קיימא תלויה בהמרת היסודות הללו לאקוסיסטם ייצור משולב הנתמך על ידי מקצוענים מיומנים, השקעות לטווח ארוך, ביקוש מהימן ושיתוף פעולה בין מוסדות ציבוריים לחברות פרטיות.