מרוקו מדורגת במקום ה-85 בעולם במדד הקפיטליזם הגלובלי

Tuesday 13 October 2026 - 12:15

מרוקו מדורגת במקום ה-85 מתוך 170 מדינות במדד הקפיטליזם הגלובלי שפורסם לאחרונה, שפותח על ידי מעבדת הדמוקרטיה והקפיטליזם באוניברסיטת וירג'יניה בארצות הברית. המדד מעריך כיצד פועלים מערכות כלכליות במספר ממדים, כולל בנקאות, תחרות בשוק, הקמת עסקים ותנועת סחורות והון.

התוצאות מציבות את מרוקו באמצע הדירוגים הבינלאומיים, ומדגישות תחומים של חוזק יחסי כמו גם אתגרים בפיתוח סביבה עסקית תחרותית יותר. המדינה קיבלה 63.4 נקודות בקטגוריית מערכת הבנקאות, מה שממקם אותה במקום ה-74 בעולם, ודורגה במקום ה-78 מבחינת קלות הקמת עסק. הביצועים שלה היו חלשים יותר בתנועת ההון, שם היא נמצאה במקום ה-101, ובתחרות בשוק, שם היא דורגה במקום ה-115.

המדד משתמש בשמונה תתי-מדדים כדי להעריך את התנאים המוסדיים והכלכליים התומכים בקפיטליזם. במקום למדוד חופש כלכלי רק לפי היקף המעורבות של הממשלה, המסגרת בוחנת עד כמה מוסדות תומכים בזכויות קניין, מקלים על פעילות מסחרית ושומרים על שווקים תחרותיים.

שווייץ מובילה את הדירוג הגלובלי עם 96.9 נקודות מתוך 100, ואחריה ארצות הברית והונג קונג. קנדה, סינגפור, לוקסמבורג, דנמרק, אוסטרליה, שוודיה ונורווגיה גם הן נמצאות בין הכלכלות המובילות.

בעולם הערבי, האמירויות הערביות המאוחדות רשמו את המיקום הגבוה ביותר, מדורגות במקום ה-20 בעולם. קטר, עומאן, ערב הסעודית, ירדן, בחריין וכווית הגיעו לאחר מכן בין הכלכלות הערביות המדורגות גבוה יותר.

מרוקו מדורגת לפני מספר מדינות בצפון אפריקה במדד, אם כי התוצאות האזוריות השתנו באופן משמעותי. מצרים מדורגת במקום ה-86 עם 60.9 נקודות, ממש מאחורי מרוקו, בעוד טוניסיה מדורגת במקום ה-110 עם 56.1 נקודות. אלג'יריה הגיעה למקום ה-115, בעוד מאוריטניה ולוב מדורגות במקומות 158 ו-160, בהתאמה.

סקוט סי. מילר, פרופסור לניהול עסקים בבית הספר לעסקים דארדן באוניברסיטת וירג'יניה, אשר פיקח על הדירוג, טוען כי קפיטליזם לא צריך להתפרש פשוט כמערכת כלכלית שבה לממשלות יש תפקיד מינימלי. לדעתו, כלכלות קפיטליסטיות מתפקדות גם תלויות במוסדות ציבוריים, כולל בתי משפט המגנים על זכויות קניין וכללים המגבילים חנופה ועוזרים לשמור על תחרות.

מילר ציין כי התערבות ממשלתית יכולה לפגוע בביצועים הכלכליים, אך טוען כי מוסדות אפקטיביים גם הם חיוניים לפעולה תקינה של השווקים. ההבחנה, הוא הציע, היא בין מעורבות מדינתית התומכת במערכת שוק מתפקדת לבין מדיניות המעוותת תחרות או מחלישה את ההגנות המוסדיות.

הוא גם הדגיש את ההבדלים בין תפיסות פופולריות של מודלים כלכליים לבין האופן שבו מערכות לאומיות פועלות בפועל. מדינות נורדיות כגון דנמרק לעיתים קרובות מתוארות בדיונים ציבוריים כסוציאליסטיות בגלל מערכות הבריאות האוניברסליות שלהן והגנות סוציאליות נרחבות. מילר טוען כי תכונות אלו לא בהכרח מוציאות אותן מחוץ למודל הקפיטליסטי, אלא מצביעות על מוסדות השוק שלהן ומבנים כלכליים.

עבור מרוקו, המדד מציע מסגרת לבחינת התנאים המעצבים את פעילות העסקים וההשקעות. ציוני הבנקאות והקמת העסקים היחסית חזקים שלה מתנגדים לדירוגים הנמוכים שלה בתחרות בשוק ובתנועת ההון. מדדים אלו מצביעים על תחומי מדיניות שונים שניתן להעריך בנפרד, במקום להתייחס למיקום הכולל כמדד מלא לביצועים הכלכליים של המדינה.

הדירוג עצמו לא קובע את קצב הצמיחה העתידית או את האטרקטיביות של כלכלה עבור כל משקיע. עם זאת, הוא מספק השוואה בינלאומית של המוסדות ותנאי השוק שחוקרים מקשרים לקפיטליזם, תוך הדגשת החשיבות של שווקים תחרותיים, מסגרות משפטיות מהימנות וממשלת כלכלה אפקטיבית.