סוגיית סהרה מרוקאית: נקודת מפנה גיאופוליטית בעיצוב מחדש של האיזונים הגלובליים

Thursday 18 September 2025 - 10:29

סוגיית סהרה מרוקאית חורגת מגבולות הדיפלומטיה המסורתית והופכת לנקודת מפנה בעיצוב מחדש של האיזונים הבינלאומיים. ככל שמועצת הביטחון של האו"ם מתקרבת לדיון בנושא זה, מתברר כי הנושא אינו רק סכסוך אזורי, אלא ביטוי למאבק רחב יותר בין חמש החברות הקבועות במועצה, כאשר כל צד מבקש לקדם את האינטרסים האסטרטגיים שלו ולשרטט מחדש את קווי המתאר של הסדר העולמי.

בהקשר זה, העיתון הספרדי אטלייאר חשף כי אזור צפון אפריקה, עם שלוחותיו האטלנטיות והחופיות, מתפתח כמרכז גיאופוליטי מכריע, שבו קווי אנרגיה, מסדרונות ביטחון ותחרות על השפעה מצטלבים, ומעצבים את קווי המתאר של הסדר הבינלאומי במאה ה-21.

העיתון הוסיף, במאמר מאת הסופר צ'רקאוי רודאני, כי סוגיית הסהרה המרוקאית אינה עוד רק סוגיה אזורית, אלא זירה שבה מתבטאת תחרות בין מעצמות גדולות, ומועצת הביטחון מייצגת לוח שחמט גיאופוליטי, שבו הסהרה אינה רק ריבוע שולי, אלא כלי אסטרטגי המדגיש את ההיגיון של המעצמות המתחרות.

המאמר מדגיש כי ארצות הברית, צרפת ובריטניה רואות את סוגיית הסהרה כקשורה ישירות ליציבות אזורית ולביטחון נתיבי האוקיינוס האטלנטי. וושינגטון שואפת לבסס את הסוגיה במסגרת סדר בינלאומי התואם את כלליה, תוך חיזוק בעלת ברית אסטרטגית המסוגלת לבסס ביטחון באזור הסהל ולהתמודד עם השפעה יריבה.

מצידה, לונדון מסתמכת על מורשתה הימית ועל העניין הגובר במסדרונות האוקיינוס האטלנטי כדי לתמוך בדוקטרינת "בריטניה הגלובלית" שלה, תוך הבטחת שותפויות הסחר והאנרגיה שלה. צרפת, בינתיים, עברה לגישה של "ריאלפוליטיק", לפיה הכרה בריבונות מרוקו על הסהרה הפכה לצורך אסטרטגי לחיזוק שותפותה עם רבאט.

ברמת יבשת אפריקה, מוסיף העיתון, היא עצמה הפכה למשתנה מרכזי במשוואה גיאופוליטית זו. היבשת חווה רה-ארגון גיאופוליטי וכלכלי עמוק, עם בריתות אזוריות מתחרות כמו ECOWAS, SADC ואזור הסחר החופשי היבשתי האפריקאי.

בהקשר זה, מרוקו מתגלה כמובילה במגזרים חיוניים כמו אנרגיה מתחדשת, מסדרונות לוגיסטיים, ביטחון אזורי ומימון אפריקאי. תפקיד זה הופך את רבאט לשחקן מפתח בטרנספורמציה היבשתית ולמרכז הכרחי לאסטרטגיות האטלנטיות והחופיות.

עם זאת, מדגיש המחבר, עלייה זו נתקלת בהתנגדות מצד אלג'יריה, המשתמשת באיחוד האפריקאי כפלטפורמה להתנגדות לביסוס תוכנית האוטונומיה של מרוקו. באופן דומה, דרום אפריקה רואה בעליית מרוקו איום על השפעתה היבשתית, בעוד ניגריה מתנדנדת בין שיתוף פעולה מעשי באמצעות פרויקט צינור הגז ניגריה-מרוקו לבין התחרות הסמויה על מנהיגות במערב אפריקה.

באשר לרוסיה, ממשיך המאמר, היא רואה את סוגיית הסהרה דרך הפריזמה של עימותה העולמי עם המערב, ורואה בה זירה עקיפה להתנגדות להתערבות מערבית.

סין, לעומת זאת, נוקטת בגישה מעודנת יותר, התומכת בעיקרון הריבונות הלאומית תוך שאיפה להרחיב את השפעתה הכלכלית באפריקה באמצעות יוזמת "החגורה והדרך". הסהרה והרחבות החופים שלה הן חוליה מכרעת בהקשר זה.

באותו הקשר, צ'רקאוי מדגישה כי רבאט ניצבת בפני אתגר כפול: הפיכת תוכנית האוטונומיה להישג בלתי הפיך וביסוס הסהרה כמרכז לאינטגרציה אזורית. כדי להשיג זאת, מרוקו חייבת לגבש את תוכנית האוטונומיה בשפת האומות המאוחדות בשיתוף פעולה עם וושינגטון, לונדון, פריז ושותפים אפריקאים ואמריקאים הלטיניים.

שנית, עליה להדגיש את הסהרה כמרכז אינטגרציה באמצעות פרויקטים קונקרטיים כמו מסדרונות אנרגיה לחוף, נמלי האוקיינוס האטלנטי ואזורי תעשייה במחוזות הדרומיים.

שלישית, עליה לנהל את היחסים הבינלאומיים באופן מאוזן על ידי חיזוק בריתות עם המערב וקיום דיאלוג מעשי עם מוסקבה ובייג'ינג כדי לנטרל את האופוזיציה.

המחבר מסכם כי סוגיית הסהרה המרוקאית אינה עוד סכסוך אזורי, אלא נקודת מפתח בעיצוב מחדש של הסדר העולמי. בעולם שבו אינטרסים מוגדרים יותר מעקרונות, סהרה מרוקאית אינה רק טריטוריה שנויה במחלוקת, אלא ציר גיאופוליטי שדרכו מעוצב עתיד היציבות האזורית והעולמית.