פרנקו פונטנה, הצלם האיטלקי שהפך את הצבע לשפה אמנותית, מת בגיל 92
פרנקו פונטנה, דמות מרכזית בצילום האיטלקי המודרני, מת בגיל 92, דיווחו בשבת התקשורת האיטלקית. במשך יותר משישה עשורים, הוא תרם להטמעת הצבע ככלי אמנותי אמיתי, והפך נופים, חופים וסצנות עירוניות לקומפוזיציות קרובות לאבסטרקציה.
הצילום מאבד אחד מהחוקרים הגדולים של הצבע. פרנקו פונטנה הלך לעולמו בגיל 92, והשאיר אחריו יצירה שניתן לזהות בקלות, שנבנתה סביב ניגודים בולטים, קווים גיאומטריים ומשחקי צללים.
נולד במודנה, בצפון איטליה, ב-9 בדצמבר 1933, הצלם החל לפתח את היקום האמנותי שלו בשנות ה-60. באותה תקופה, השחור-לבן שמר על מקום חשוב בצילום שנחשב לאמנותי. פונטנה בחר לעומת זאת להפוך את הצבע ללב עבודתו.
כשנוף הופך לאבסטרקציה
אצל פרנקו פונטנה, צילום לא היה פשוט לשכפל את מה שנמצא מול העדשה. הנופים האיטלקיים הפכו במבטו להרכבות של צורות, משטחים וצבעים.
חוף יכול היה להצטמצם לכמה רצועות צבעוניות. כפר יכול היה להתארגן סביב קווים ונפחים. עץ מבודד, ענן או צללית של עובר אורח היו לעיתים מספיקים כדי לתת לתמונה את האיזון שלה.
גישה זו קירבה את עבודתו לזו של ציירים אבסטרקטיים. ההשפעה של האקספרסיוניזם האבסטרקטי והמינימליזם הורגשה ברצון הזה לפשט את המציאות עד כדי לחשוף את המבנים הבסיסיים שלה.
צילום שלא מחפש רק להראות
פונטנה הגן על תפיסה מאוד אישית של האמנות שלו. עבורו, המצלמה לא הייתה רק מכשיר להקליט את העולם. היא הייתה צריכה לאפשר לצלם לפרש אותו מחדש.
פילוסופיה זו מסבירה את המקום המרכזי שהצבעים תפסו ביצירתו. הגוונים הבולטים, הניגודים בין אזורים מוארים לאזורים כהים וכן הדיוק של הקומפוזיציות הפכו סצנות רגילות לתמונות כמעט לא מציאותיות.
התמונות שלו מהדרום של איטליה נחשבות לאחת מהבולטות ביותר בגישה זו. הנופים הים-תיכוניים, שטופי האור, הפכו לקומפוזיציות גרפיות שבהן המציאות לעיתים נראתה כאילו נעלמת מאחורי הצורות והצבעים.
חלק מהיצירות שלו הושוו לעולם של מארק רותקו, במיוחד בגלל היכולת שלהן לעורר תחושה חזותית דרך מסות צבעוניות גדולות במקום לספר סיפור.
נופים איטלקיים לערים אמריקאיות
עם זאת, היקום של פונטנה לא הוגבל רק למרחבים טבעיים. הצלם גם התעניין בסביבות עירוניות, באיטליה כמו גם בארצות הברית.
בסדרות הללו, חזיתות, מכוניות חונות, רחובות וצללים הפכו בתורם לאלמנטים גרפיים. מבטו העדיף קווים, חיתוכים ופרטים שיכולים ליצור קומפוזיציה עצמאית.
הוא גם חקר את צילום העירום, צד נוסף של קריירה שסומנה בחיפוש מתמיד אחר הצורה וההבנה.
קריירה נאמנה למודנה
למרות קריירה בינלאומית ושיתוף פעולה עם פרסומים גדולים, פונטנה נותר קשור עמוקות לעיר הולדתו.
הוא אף דחה הצעה להתמקם בניו יורק כאשר עבד עבור Vogue America. הבחירה הזו מדגימה מסלול ייחודי: של אמן שבנה מוניטין בינלאומי מבלי לוותר על השורשים האיטלקיים שלו.
בדצמבר 2024, המסלול שלו הוקדש שוב ברומא, שם המוזיאון של הארה פציס אירח תערוכה רטרוספקטיבית שהוקדשה לעבודתו.
מורשת משמעותית לצילום צבעוני
היעלמותו של פרנקו פונטנה מסמלת את סיום קריירה ארוכה, אך גם את סיום מסלול שהלווה את ההכרה ההדרגתית של צילום צבעוני כצורת אמנות בפני עצמה.
באמצעות הפיכת הנוף לחלל של ניסוי חזותי, הוא הזיז את המבט של הצופה: מאחורי חוף, דרך או כפר, הוא הזמין לראות נפחים, קצבים ויחסי צבעים.
יצירתו נשארת פחות מחוברת לשכפול נאמן של המציאות ויותר להמיר אותה. דרך צילום שתרמה לכך שהצבע לא יהיה רק תכונה פשוטה של התמונה, אלא הנושא האמיתי שלה.
-
22:40
-
22:37
-
21:30
-
21:00
-
19:30
-
17:30
-
17:00
-
14:45
-
14:30
-
14:00
-
13:45
-
13:00
-
12:45
-
12:30
-
12:15
-
12:00
-
11:56
-
11:45
-
11:30
-
11:15
-
11:00
-
10:45
-
10:15
-
10:00
-
09:45
-
09:30
-
09:15
-
09:00
-
08:45
