ביזנס מן של אנשים: המנהל הבכיר מבארי שנרצח כשניסה להגן על בני משפחתו

אם אבשל היה חי, הוא בטח היה מגחך עכשיו. כתבה? עליו? מה יש לו לחפש בעיתון. תנו לו להוביל בשקט מהלכים כלכליים של בארי ושל התנועה הקיבוצית, בלי כותרות שעלולות לסבך או לטרפד. תנו לו את שעות הנהיגה אל העבודה ובחזרה ממנה, כדי להעביר אותן עם מוזיקה טובה או חבר קרוב שאפשר להתלוצץ ולעקוץ איתו חופשי. תנו לו לדווש על אופניו במרחבי הנגב, לרדת לפסטיבל הג'אז באילת, או להמריא לטיול ביעד אקזוטי. יותר מזה הוא לא צריך. כלומר, חוץ מאשר את המשפחה ובעיקר הנכדים שהוא משוגע עליהם, את המנגל שעליו הוא מכין סטייקים לכולם, את התה החם שהוא מוזג מהתרמוס למי שמצטרף אליו ללילה של חיפוש כוכבים נופלים, ואת הסרט בטלוויזיה בסוף היום עם שושן. ותעזבו אותו מכל השאר, בטח משופוני.

אבל אבשל, אבשלום הרן, שהתאהב בשושן בפקולטה לחקלאות ברחובות, שם למד כלכלה חקלאית, וביחד הם הצמיחו חיים שלמים והיו אמורים לחגוג השנה 40 שנות נישואים; אבשל, אבא של עדי, יובל ושקד וסבא גאה של נווה, יהל, נהר שלום, סיני משה ואורה ברה רינה – לא כאן. הוא נרצח ב-7 באוקטובר, בהיותו בן 66, כשהתעקש במשך שעות, עם סכין בידו, להגן על מי שהיו יקרים לו יותר מחייו שלו.

באותה שבת שחורה שבה קטלו מחבלי חמאס הארורים את אבשל, הם חטפו את שושן, את עדי ביחד עם בעלה טל שהם ושני ילדיהם, ואת שרון, אחותו של אבשל, ובתה נעם. אחותה של שושן, לילך קיפניס, ובעלה אביתר נרצחו בבית אחר בקיבוץ.

למעט טל, שלמרבה הזוועה עדיין נמצא בידי חמאס עם עוד 114 ישראלים, יתר בני המשפחה שוחררו מהשבי בעסקה הראשונה (כולנו זוכרים את הילדה עם התלתלים הזהובים, זוהי יהל, שהייתה בת שלוש כשנחטפה, ובינתיים ציינה יום הולדת ארבע, בלי אבא).

משפחתו של אבשל וחבריו הרבים — מנעוריו ביישוב עומר, מקבוצת "הבאר-שבעים" שעימם למד בתיכון עירוני ד' בעיר, מגרעין הנח"ל שיועד לחורשים, מחיל השריון שבו שירת כלוחם, ממקומות העבודה השונים שלו ומהקיבוץ שהפך לביתו — כולם מתגעגעים. הם זוכרים את מי שהחל את חייו המקצועיים בגד"ש (גידולי שדה) של בארי בין תלמי תפוחי האדמה, משם עבר למחלקת השיווק של דפוס בארי המצליח, ודי מהר התמנה לסמנכ"ל השיווק. וכל מי שהכירו אותו בצעירותו כתלמיד תיכון פרוע שהעדיף הברזות על לימודים, לא התפלאו על הקידום, כי לצד המשרה הניהולית הוא גם למד לתואר MBA באוניברסיטת תל-אביב.

כשסיים את הקדנציה בדפוס הפך למרכז המשק של קיבוץ בארי, ובהמשך נבחר למנכ"ל חברת "משקי הקיבוצים", שפעילה בתחומי האנרגיה, תקשורת, צרכנות, מימון ונדל"ן, עם הון עצמי של יותר מ-2 מיליארד שקל כיום. בפוזיציה הזו הוא דחף קדימה את חברת "משק אנרגיה" — שמהווה את הנכס הכלכלי העיקרי של התנועה הקיבוצית – וכדירקטור בחברת הבת "דליה אנרגיות", הוא הוביל את השלמת הקמתה של תחנת הכוח הפרטית הגדולה בישראל בתל צפית. עכשיו מתכוונים ראשי החברה לקרוא לתחנה החדשה של החברה באשדוד על שמו של אבשל. הנצחה ראויה לאיש שהיה בעצמו אנרגיה בוערת.