- 16:43מרוקו ואיחוד האמירויות הערביות בעסקת אנרגיית רוח בשווי 10 מיליארד דולר במדבר סהרה
- 16:25ישראל וחמאס מתריסים בעוד ארה"ב לוחצת להפסקת אש
- 16:00מרוקו וברזיל מחזקות את הברית הכלכלית ביניהן במרקש
- 15:44לונדון מאשרת את הלגיטימיות של הסכמי הסחר שלה עם רבאט ואת ריבונות הממלכה על מחוזותיה הדרומיים
- 15:15מרוקו בין סין לאיחוד האירופי: איזון אסטרטגי במרוץ למתכות קריטיות
- 14:57מרוקו מעדכנת את פרופיל אבטחת הסייבר שלה בפורטל האומות המאוחדות
- 14:30מרוקו מכינה משטר מס פרוגרסיבי לוויסות מטבעות קריפטוגרפיים עד 2026
- 14:21מרוקו וברזיל: שותפות אסטרטגית לצמיחה משותפת ופיתוח בר-קיימא
- 13:45תוכנית הפיתוח של האו"ם (UNDP) תומכת בצמיחת יזמות ירוקה וכוללנית במרוקו
עקבו אחרינו בפייסבוק
הזמן הצהוב: איך אפשר לשמוח בחג כשהאסון שלנו נמשך ונמשך?
מדינת ישראל מכירה מלחמות קצרות שאחריהן מתמודדים עם הנזקים בתקופה של "שיקום". ואילו הפעם האסון מתגלגל במורד הר שאין לו תחתית
ישראלים רבים שואלים את עצמם בתקופת החגים הזו אם ראוי ומותר לשמוח, וליתר דיוק, לאחל חג שמח. ההתלבטות אם המצב מצדיק שמחה, דורדרה מסוגיה לאומית לדילמה פרטנית. איש איש וראיית המציאות שלו. לא לחינם הוסיפו רבים לברכות החג את הסייפא האומר: הכי שאפשר, או בהתחשב בנסיבות. במשפחות רבות התנהל ויכוח כיצד לחגוג את ליל הסדר. שוב, ויכוח לאומי שתועל לוויכוחים משפחתיים. בעד עסקת חטופים או נגדה. בעד או נגד המשך המלחמה והכניסה לרפיח. ואולי בתמצית: חמוצים או מאמינים למנהיג המלהג על פסע מ"ניצחון מוחלט". רבים סימנו את חג הפסח בסרטים צהובים, כיסא השמור לחטופים. משל היווה הסימון הזה איזון המאפשר שמחה. משהו מבית המדרש של הפכים המשלימים זה את זה כמו שואה וגבורה. שמחים וזוכרים. השיא כמובן בימי הזיכרון והעצמאות. הכבוד הלאומי מול האבל שנהפך פרטי. מול הנכויות השייכות רק לנכים. מול הדאגה לחטופים שנהפכת שייכת למשפחות בלבד. מול המפונים שיתלו דגלוני מדינה בלובי של המלון שעוד מעט יפונו גם ממנו. תהום פעורה. נרטיב מול נרטיב שהסרט הצהוב יתקשה, גם אם יתיימר, לגשר על פניו.