האם עולם מזדקן יכול להפוך את הארכת החיים למנוע חדש לצמיחה כלכלית?

12:21

הכלכלה הגלובלית נכנסת לעידן דמוגרפי שאינו דומה לזה שעיצב את שוקי העבודה, מערכות הפנסיה וצמיחה כלכלית במשך רוב המאה הקודמת. שיעורי הילודה פוחתים במדינות רבות, תוחלת החיים עולה, ומיליוני אנשים נשארים פעילים ומסוגלים לעבוד זמן רב יותר.

שינוי זה מאלץ ממשלות ועסקים לשקול שאלה שעולה מעבר לעלויות ההולכות וגדלות של פנסיות ובריאות: האם אוכלוסייה מזדקנת יכולה להפוך למקור חדש של עבודה, ניסיון ופרודוקטיביות במקום להיות נטל כלכלי?

חיים ארוכים יותר אינם בהכרח משמעם לבלות יותר שנים במצב בריאותי לקוי או מחוץ לכוח העבודה. התקדמות ברפואה, טכנולוגיה, כלים דיגיטליים ובינה מלאכותית עשויה לאפשר ליותר אנשים להישאר פעילים כלכלית גם בגיל מאוחר יותר.

ההפיכה הדמוגרפית כבר מאיצה. הזדקנות האוכלוסייה מתפשטת בכלכלות המרכזיות כאשר שיעורי הפוריות פוחתים ומספר הקשישים עולה. נתונים שהוזכרו ממשרד האוכלוסין של ארצות הברית מצביעים על כך שהעולם מזדקן מהר יותר מכפי שחזו כמה תחזיות קודמות, בעוד שמגפת הקורונה תרמה לירידות נוספות בשיעורי הילודה בכמה מדינות, כולל סין.

במקביל, תוחלת חיים ארוכה יותר מאריכה את מספר השנים שאנשים מבלים בגיל המבוגר. אנשים בגיל 65 ומעלה כבר מהווים נתח משמעותי מהאוכלוסייה במדינות רבות, בעוד שיותר משליש מהמדינות יש אוכלוסיות שבהן אנשים בגיל 60 ומעלה מהווים לפחות 14%.

המגמה אינה מוגבלת לכלכלות עשירות. יפן ורבות ממדינות אירופה כבר בין החברות המבוגרות בעולם, אך אזורים אחרים מתקדמים באותו כיוון. אפריקה, למרות שמירה על מבנה אוכלוסייה יחסית צעיר, צפויה לחוות עלייה משמעותית במספר האנשים בגיל 65 ומעלה בעשורים הקרובים.

ההשלכות נראות במיוחד בשוקי העבודה. ככל שמספר הצעירים פוחת והאוכלוסייה בגיל העבודה מצטמצמת, כלכלות ניצבות בפני האתגר של שמירה על ייצור וצמיחה עם כוח עבודה פוטנציאלי קטן יותר.

יפן מציעה דוגמה ברורה לשינוי הדמוגרפי. המדינה רשמה יותר מ-100,000 בני 100, בעוד אירופה הפכה לאחת האזורים המהירים ביותר בהזדקנות. בארצות הברית, חלקם של אנשים בגיל 65 ומעלה עלה גם הוא באופן משמעותי במהלך המאה ה-21.

עם פחות עובדים פוטנציאליים, הפרודוקטיביות הופכת ליותר חשובה. כלכלות עשויות להזדקק לייצר יותר מוצרים ושירותים עם פחות אנשים, מה שמגביר את הלחץ לאמץ טכנולוגיות שיכולות להשלים את העבודה האנושית.

אוטומציה, רובוטיקה ובינה מלאכותית מוצגים לעיתים קרובות כפתרונות למחסור בעובדים. אך לטכנולוגיה עשויה להיות תפקיד חשוב נוסף: לסייע לעובדים מבוגרים להישאר בעבודה על ידי הפחתת העומס הפיזי והקוגניטיבי של משימות מסוימות ואפשרות לבצע את עבודתם בצורה יעילה יותר.

עובדים מבוגרים יכולים גם לספק נכס שטכנולוגיה אינה יכולה לשכפל בקלות: ניסיון מצטבר. שנים או עשורים spent במקצוע יכולים לספק ידע מעשי, זיכרון מוסדי ומיומנויות פתרון בעיות שנשארות בעלות ערך גם כאשר אופי העבודה משתנה.

זה הופך את ההשקעה בבריאות, התאמת מקום העבודה ותמיכה ארוכת טווח לחשובה יותר ויותר. מערכות כאלה לא צריכות להיחשב רק כהוצאה חברתית, אלא גם כמנגנונים שיכולים לסייע לחלק הולך וגדל של האוכלוסייה להישאר פעילים ומעורבים כלכלית.

אחת ההתפתחויות הפוטנציאליות החשובות היא הקשר בין תוחלת חיים ארוכה יותר לתוחלת חיים בריאה. תוחלת חיים ארוכה יותר אינה מתורגמת אוטומטית ליותר שנים של תלות. מחקרים הראו כי אנשים במדינות מסוימות מבלים חלק גדול יותר מהשנים הנוספות שלהם בחיים ללא מגבלות פיזיות או קוגניטיביות משמעותיות.

ההבחנה הזו חשובה כלכלית. אם חלק מהעלייה בתוחלת החיים ניתן להמיר לשנים נוספות של פעילות בריאה, הזדקנות עשויה להיות בעלת השפעה כלכלית שונה מאוד מהמודלים הדמוגרפיים המסורתיים המתמקדים בעיקר ביחסי תלות.

מחקר כלכלי גם מציע כי הזדקנות האוכלוסייה והירידה לא בהכרח מובילות אוטומטית לירידה בתפוקה. מחקר ששותף על ידי הכלכלן זוכה פרס נובל דארון אסמוגלו בדק כיצד כלכלות המתמודדות עם הזדקנות דמוגרפית וירידה באוכלוסייה יכולות להעלות את התפוקה לעובד למרות שיש פחות אנשים.

חדשנות טכנולוגית יכולה להיות חלק חשוב מההתאמה הזו. כאשר העבודה הופכת למחסור, לעסקים יש תמריצים חזקים יותר לפתח טכנולוגיות המאפשרות לכוח עבודה קטן יותר לייצר יותר. דינמיקות דומות היו נראות לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר מחסור בעובדים תרם לאימוץ טכנולוגיות חוסכות עבודה.

בינה מלאכותית עשויה להאריך את ההשפעה הזו מעבר לייצור ולמשימות שגרתיות. ככל שהבינה המלאכותית מבצעת או מסייעת בפעילויות מנהלתיות, אנליטיות וידע, היא עשויה לסייע לעובדים להתמודד עם עומסי עבודה גדולים יותר תוך הפחתת הזמן הנדרש למשימות מסוימות.

השילוב של חיי עבודה ארוכים יותר ופרודוקטיביות גבוהה יותר עשוי, אפוא, לעצב מחדש את המשמעות הכלכלית של הזדקנות. עובד מבוגר הנתמך בטכנולוגיה מתאימה עשוי להישאר פרודוקטיבי תוך כדי הבאת עשרות שנים של ניסיון מקצועי מצטבר למקום העבודה.

הפורום הכלכלי העולמי הדגיש גם הוא את הארכת החיים כהזדמנות כלכלית פוטנציאלית, תוך הפניית אצבעות להתערבויות בריאותיות יחסית פשוטות שיכולות לשפר את הפרודוקטיביות. הרחבת הגישה למכשירי שמיעה, לדוגמה, עשויה לעזור להפחית חלק מהסיכונים הקשורים לירידה קוגניטיבית תוך תמיכה בהשתתפות חברתית ומעורבות מתמשכת בעבודה.

על פי הערכות שהוזכרו על ידי הפורום, התערבויות כאלה עשויות לייצר מאות מיליארדי דולרים נוספים בפרודוקטיביות במהלך תקופה של 15 שנה.

האתגר הוא שלחברות המודרניות יש מעט ניסיון היסטורי עם אוכלוסיות שמכילות מספרים כה גדולים של אנשים מבוגרים. בשוודיה, לדוגמה, הגעה לגיל 90 הייתה נדירה מאוד באמצע המאה ה-19, בעוד שבשנת 2022 כשליש מהאנשים יכולים לצפות להגיע לגיל זה.

הירידה המשותפת בשיעורי הפוריות והעלייה בתוחלת החיים יוצרת, אפוא, סביבה דמוגרפית עם מעט מקבילות היסטוריות. ממשלות נאלצות לחשוב מחדש על מדיניות פרישה, תעסוקה, בריאות והגנה חברתית בו זמנית.

כמה מדינות כבר החלו להתאים. יפן הרחיבה מדיניות שנועדה לאפשר לאנשים להישאר בעבודה עד גיל 65 ומעלה, משקפת הן את הצורך לשמור על עובדים מנוסים והן את החשיבות של שמירה על ביטחון הכנסה.

סינגפור גם מפתחת טכנולוגיות וגישות לעבודה שמיועדות לסייע לאנשים להישאר פעילים כלכלית מעבר לגיל 70. קוריאה הדרומית, בינתיים, התקדמה במהירות יוצאת דופן לעבר חברה