מרוקו בלב מועצת השלום: קידוש תפקיד אסטרטגי בסדר הבינלאומי החדש

Friday 23 January 2026 - 14:00

ההכרזה על הקמת "מועצת השלום", בשולי הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, אינה עוד יוזמה דיפלומטית על סדר יום בינלאומי עמוס ממילא. אלא, היא מסמנת שינוי עמוק במבנה המערכת הגלובלית ובמנגנונים ליצירת לגיטימציה בינלאומית. יוזמה זו, בהובלת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, משקפת את המעבר מדיפלומטיה המבוססת על רטוריקה ומוסדות מסורבלים למודל המעניק עדיפות ליעילות, ליכולת קונקרטית להבטיח יציבות ולקיחת אחריות ביטחונית ישירה.

הקמת מועצת השלום מגיעה בתקופה של ירידה באמון במסגרות רב-צדדיות מסורתיות, ובראשן האו"ם. האו"ם, הנתפס יותר ויותר כלא מסוגל לכפות פתרונות או להכיל סכסוכים, רואה את תפקידו מאותגר על ידי מספר מעצמות גדולות. מנקודת מבט זו, וושינגטון בחרה להגדיר מחדש את הקריטריונים לשותפות בינלאומית, תוך העברת המיקוד מייצוג גרידא ליכולת ההשפעה והפעולה בפועל.

בתוך מסגרת זו, שילובה של מרוקו במעגל המייסדים של המועצה מקבל משמעות אסטרטגית רבה. הממלכה אינה מופיעה שם כשחקן סמלי ולא כאלמנט של איזון גיאוגרפי בלבד, אלא כשותפה אמינה שנהנית מאמון בינלאומי מגובש. הכרה זו נובעת ממדיניות חוץ המאופיינת בעקביות, פרגמטיזם ויכולת מוכחת למלא תפקיד מתווך בסוגיות אזוריות מורכבות. היא משקפת גם הערכה אמריקאית גוברת וגוברת של מרוקו כעמוד תווך של יציבות בצפון אפריקה, באזור הים התיכון וברחבי יבשת אפריקה.

יתר על כן, הפטור שניתן למרוקו מהתרומה הכספית הנדרשת ממדינות המעוניינות להצטרף למועצה ממחיש את התפתחות קריטריוני החברות. ההיגיון הפיננסי כאן מפנה את מקומו לגישה פוליטית ואסטרטגית. המועצה אינה מחפשת בעיקר משאבים, אלא שותפים המסוגלים לשאת בעלויות האמיתיות של יציבות ולתרום ביעילות לניהול משברים, בין אם באמצעות גישור, ביטחון או בניית פשרות בנות קיימא. בהקשר זה, מרוקו מביאה הון דיפלומטי המבוסס על אמינות, מתינות ורשת של יחסים מאוזנים עם גורמים שלעיתים האינטרסים שלהם מתפצלים.

התפתחות זו מדגישה גם את הניגוד הגובר בין שני מודלים דיפלומטיים באזור. מצד אחד, גישה המבוססת על עבודה דיסקרטית, השקעה ארוכת טווח באמון ובניית שותפויות חזקות, כפי שמגלמת מרוקו. מצד שני, מודל שעדיין לכוד ברטוריקה עימותית ובפוזה עימותית, ללא יכולת ממשית לתרגם אותה להשפעה מוחשית במאזן הכוחות הבינלאומי החדש. בהקשר משתנה זה, עמדות אידיאולוגיות וסיסמאות פוליטיות אינן מספיקות עוד כדי להבטיח מקום בשולחן קבלת ההחלטות.

המסר שמועבר על ידי מועצת השלום הוא חד משמעי: לגיטימציה בינלאומית אינה אוטומטית עוד; היא מושגת באמצעות מחויבות, יכולת פעולה ואחריות. דיפלומטיה עכשווית נמדדת כעת על פי תוצאותיה הקונקרטיות ולא על פי כוונותיה המוצהרות, ועל פי תרומתה ליציבות ולא על פי ריבוי הרטוריקה.

מעבר ליצירת כלי דיפלומטי חדש, דאבוס עיגנה אפוא שינוי מבנה התפקידים בזירה הבינלאומית. בנוף החדש הזה, מרוקו עוברת ממעמד של שותפה מסורתית למעמד של שחקן המשתתף בעיצוב האיזונים המתהווים. לעומת זאת, מדינות המתמידות בהיגיון של אופוזיציה ללא חלופות אמינות מסתכנות בדחיקה לשוליים או בהכרח לשלם מחיר פוליטי וכלכלי גבוה כדי לפצות על גירעון באמון ובאמינות.