מרוקו מתקרבת לאנרגיה גרעינית ככל ששינוי אסטרטגי מתעצב

Monday 27 April 2026 - 16:00

עם התגברות הלחצים בתחום האנרגיה, האקלים והתעשייה, מרוקו נכנסת לשלב מכריע בעיצוב אסטרטגיית האנרגיה העתידית שלה. אנרגיה גרעינית, שנחשבה בעבר לאופציה משנית, מתגלה כעת כמסלול אסטרטגי רציני, המונע על ידי צורך גובר לשמור על עצמאות אנרגטית לאומית ולהפחית את הפגיעות להחלטות חיצוניות.

שינוי זה התברר ב-10 במרץ בפריז במהלך פסגת האנרגיה הגרעינית העולמית, שם ראש הממשלה עזיז אח'אנוש סימן התפתחות ברורה במדיניות. השילוב הפוטנציאלי של אנרגיה גרעינית אזרחית בתמהיל האנרגיה של מרוקו תואר כ"הרחבה טבעית" של האסטרטגיה של המדינה - אינדיקציה לכך שאנרגיה גרעינית אינה עוד היפותטית אלא יותר ויותר חלק מתוואי מוגדר.

מאז 2009, מרוקו עשתה צעדים משמעותיים בשינוי מודל האנרגיה שלה, כאשר מקורות מתחדשים כמו סולאריים ורוח מהווים כעת למעלה מ-46% מהקיבולת המותקנת, עם יעד של 52% עד 2030. למרות שבחים רבים, התקדמות זו חשפה גם מגבלות מבניות. אנרגיה מתחדשת, מטבעה לסירוגין, דורשת מקורות גיבוי אמינים כדי להבטיח אספקת חשמל יציבה - נושא שהופך דחוף יותר ככל שהביקוש עולה עקב צמיחה תעשייתית, התרחבות דיגיטלית ושינויים דמוגרפיים.

בהקשר זה, אנרגיה גרעינית מוצבת ככוח מייצב, המסוגל לספק חשמל עקבי וצפוי. במקום להחליף אנרגיה מתחדשת, היא נתפסת יותר ויותר כמרכיב משלים במערכת אנרגיה היברידית שנועדה להיות גם דלת פחמן וגם עמידה. יתרונותיה - תפוקה יציבה, חשיפה מופחתת לתנודתיות בשוק ויציבות עלויות לטווח ארוך - צוברים חשיבות בנוף אנרגיה עולמי בלתי צפוי.

מעבר לייצור חשמל, אנרגיה גרעינית נתפסת גם כזרז לפיתוח תעשייתי רחב יותר. היא יכולה לתמוך במגזרים מרכזיים כמו התפלת מי ים, ייצור מימן דל פחמן, תעשייה כבדה ותשתיות דיגיטליות. עבור מדינה המתמודדת עם עומס מים גובר, הקשר בין אנרגיה גרעינית ליכולת התפלה בקנה מידה גדול הוא אסטרטגי במיוחד. במקביל, עלייתם של מרכזי נתונים והכלכלה הדיגיטלית יוצרת ביקוש למקורות אנרגיה יציבים ורציפים.

ריבונות האנרגיה נותרה נושא מרכזי בשיח הרשמי. בעולם המאופיין במתחים גיאופוליטיים ושרשראות אספקה משובשות, אנרגיה גרעינית מציעה יתרונות כגון אגירת דלק, מקורות מגוונים ותלות מופחתת בתנאי מזג האוויר. עם זאת, השגת ריבונות אמיתית תדרוש יותר מתשתית - היא תהיה תלויה בבניית מערכת אקולוגית לאומית איתנה הכוללת הכשרה, רגולציה ומומחיות טכנולוגית.

זמן הוא גורם קריטי נוסף. פיתוח תשתית גרעינית הוא תהליך ארוך טווח, שלעתים קרובות לוקח יותר מ-15 שנים מהחלטה להפעלה. בעוד שלמרוקו עדיין יש מקום להגדיר את גישתה, עיכובים עלולים להגביר את התלות בטכנולוגיות ובשותפים זרים.

לכן, בחירות טכנולוגיות ושותפויות ימלאו תפקיד מכריע. כורים מודולריים קטנים (SMR) נבחנים כפתרון גמיש ופוטנציאלי חסכוני. אך מעבר לטכנולוגיה, היקף העברת הידע המוטמעת בשותפויות יקבע את האוטונומיה ארוכת הטווח של המדינה.

מרוקו עשויה גם להפיק תועלת מנכס אסטרטגי ייחודי: עתודות הפוספט העצומות שלה, המכילות אורניום. למרות שעדיין בשלב מוקדם של פיתוח, משאב זה עשוי בסופו של דבר לתרום לשליטה חלקית במחזור הדלק הגרעיני.

מבחינה מוסדית, המעבר לאנרגיה גרעינית ידרוש רפורמות משמעותיות. גופים קיימים כמו CNESTEN ו-AMSSNuR מספקים בסיס, אך תוכנית גרעינית אזרחית בקנה מידה מלא דורשת משילות משולבת, הכוללת רגולציה עצמאית, מפעיל לאומי ופיקוח אסטרטגי מתואם. התפקיד העתידי של ONEE יהיה חשוב במיוחד בהקשר זה.

באופן עולמי, עניין מחודש באנרגיה גרעינית מוסיף דחיפות לקבלת ההחלטות של מרוקו. מדינות כמו מצרים ואיחוד האמירויות הערביות כבר השיקו תוכניות גדולות, מה שמגביר את הסיכון לתחרותיות אזורית ולמיצוב טכנולוגי.

בסופו של דבר, אנרגיה גרעינית מייצגת יותר מבחירה טכנית - זוהי התחייבות פוליטית ארוכת טווח שתעצב את המסלול הכלכלי, התעשייתי והדיפלומטי של מרוקו. ההצהרה שנערכה בפריז מדגישה את נקודת המפנה הזו: אימוץ אנרגיה גרעינית פירושו התמודדות מלאה עם השלכותיה, כאשר המדינה מגדירה מחדש את דרכה לעבר עצמאות אסטרטגית.