- 14:59מרוקו-סנגל: לקראת דינמיקה חדשה של שותפות דרום-דרום
- 14:14טראמפ דוחה את שינוי המשטר באיראן, מפר את הפסקת האש עם ישראל
- 13:43בריסל מברכת על תפקידה המרכזי של מרוקו במאבק בסחר בבני אדם
- 12:00מזרח אפריקה: מרוקו חותמת בריתות צבאיות אסטרטגיות
- 11:06טהרן מאשרת את מחויבותה להפסקת האש עם ישראל ומכחישה כל הפרה
- 10:27קטאר שולחת מכתב לאומות המאוחדות ולמועצת הביטחון בנוגע למתקפה האיראנית
- 09:25מימן ירוק: "הצעת מרוקו" מאיצה את מעבר האנרגיה וריבונות המים
- 08:34הקונגרס האמריקאי אוסר על וואטסאפ: עדיפות לריבונות דיגיטלית
- 07:39הסכסוך הישראלי-איראני: דונלד טראמפ מכריז על הפסקת אש בת 12 שעות
עקבו אחרינו בפייסבוק
סין וארצות הברית: סכסוך גיאופוליטי המעצב מחדש את הסדר העולמי
לאחר עשרות שנים של שותפות כלכלית מתוחה, הסכסוך בין סין לארצות הברית הולך לעבר הסלמה חדשה המאיימת לעצב מחדש את מאזן הכוחות הבינלאומי. היחסים בין שתי המעצמות אינם נשלטים עוד על ידי היגיון של שיתוף פעולה זהיר, אלא מבטאים תחרות אסטרטגית מפורשת הכוללת את הכלכלה, הטכנולוגיה והדיפלומטיה הצבאית.
מאז הצטרפותה לארגון הסחר העולמי בשנת 2001, סין עשתה צעדים אדירים והפכה לכלכלה השנייה בגודלה בעולם, מה שגרם לארצות הברית לשקול מחדש את מעמדה הדומיננטי. עם עלייתה של בייג'ינג בתחומי הטכנולוגיה, הפיננסים והתשתיות הגלובליות, וושינגטון אינה יכולה עוד להתעלם מהשינוי הזה.
ההסלמה הגיעה לשיאה במהלך כהונתו הראשונה של דונלד טראמפ בשנת 2018, כאשר וושינגטון פתחה במלחמת סחר גלויה נגד בייג'ינג, והטילה מכסים על סחורות סיניות בשווי מאות מיליארדי דולרים, וסין הגיבה בצעדים דומים. עם זאת, הסכסוך לא נותר כלכלי, אלא הקיף סוגיות קוצניות כמו סוגיית טייוואן, זכויות אדם בהונג קונג ואבטחת סייבר.
עם חזרתו של טראמפ לבית הלבן בתחילת 2025, אנו עדים לשינוי טקטי. בצעד שפורש כמסר פייסני לבעלות בריתה, הכריזה וושינגטון על הסכם סחר "היסטורי" עם בריטניה, המפחית את המכסים על מכוניות בריטיות מ-27.5% ל-10%, עם פטור מלא לפלדה, בתמורה להזמנה ענקית מבואינג. טראמפ ראה בהסכם מודל לשותפויות כלכליות עתידיות, והדגיש כי "ביטחון כלכלי מבטיח ביטחון עולמי".
אבל סין לא הפגינה גמישות דומה. למרות ההכנות לפגישה בין פקידים סינים ואמריקאים בשוויץ, האינדיקטורים הכלכליים משקפים את המתיחות המתמשכת. היצוא של סין לארצות הברית ירד ב-17% באפריל, מה שמשמעותו הפסד של יותר מ-7 מיליארד דולר בחודש בודד, דבר המשקף את ההשפעה העמוקה של הגבלות הסחר.
ברקע של סצנה זו, צצים קבצים רגישים יותר. טייוואן, אשר סין רואה כחלק בלתי נפרד מריבונותה, ממשיכה ליהנות מתמיכה גוברת של ארה"ב. המרוץ לשליטה בשרשראות האספקה, במיוחד בתעשיית השבבים, הופך את הסכסוך לסוגיה שחורגת מעבר לסחר אל ליבת הביטחון הלאומי של שני הצדדים.
למרות עומק הסחר בין שתי המדינות והאינטרסים הפיננסיים החופפים של שתי מדינותיהן, נראה כי ההיגיון של "בלימה תחרותית" ישלוט ביחסים בשנים הקרובות. כל צד שואף לחזק את עצמאותו האסטרטגית ולהפחית את תלותו בצד השני, מבלי להיגרר לעימות כולל.
בסופו של דבר, ניתן להבין סכסוך זה רק כחלק מעיצוב מחדש של הסדר הבינלאומי. בין קוטב עולה לקוטב הנאחז במנהיגות, מתעצב עולם חדש, שבו מדינות אחרות מנסות למצוא איזון עדין בין אינטרסים לבין יישור קו.
איזון שביר זה, אם יופר, עלולות להיות לו השלכות מעבר לבייג'ינג וושינגטון, ולשפיע על יציבות הכלכלה העולמית כולה.
תגובות (0)