קרן המטבע: מרוקו מתבלטת באפריקה עם עדיפות תקציבית נמוכה יותר

Friday 28 August 2026 - 10:31

מרוקו תופסת עמדה מיוחדת בניתוח האחרון של קרן המטבע הבינלאומית המוקדש לרפורמות המבניות שעשויות לתמוך בצמיחה של כלכלות אפריקאיות מרכזיות. בין שמונה המדינות של האיחוד האפריקאי שנבדקו, הממלכה היא היחידה שרפורמות מדיניות התקציב שלה לא נחשבות לעדיפות גבוהה.

הערכת זו מופיעה בדו"ח “דו"ח G20 על צמיחה חזקה, ברת קיימא, מאוזנת ומכלילה 2026”, שפורסם באוגוסט 2026 על ידי שירותי קרן המטבע. המחקר מתבסס בין היתר על הערכות שנעשו על ידי צוותי הקרן במדינות השונות במהלך חודש אפריל.

המסמך מדגיש עם זאת כי רמות העדיפות המוקצות לרפורמות השונות משקפות את המאפיינים הייחודיים של כל כלכלה ואינן מהוות דירוג ישיר בין המדינות.

מרוקו מהווה יוצא דופן בין שמונה כלכלות אפריקאיות

הניתוח מתמקד באלג'יריה, אנגולה, מצרים, אתיופיה, גאנה, קניה, מרוקו וניגריה, שנבחרו בין הכלכלות המרכזיות של האיחוד האפריקאי, מחוץ לכלכלות המתפתחות השייכות ל-G20.

בקבוצה זו, קרן המטבע מעריכה כי מספר אתרים מבניים עדיין נדרשים, במיוחד בתחומים התקציביים, המוניטריים והפיננסיים, כמו גם בתחום הממשלתיות.

אך כאשר היא מעריכה את דרגת הדחיפות של הרפורמות הפיסקליות והתקציביות, הקרן מבחינה בבירור את מרוקו. בעוד קטגוריה זו ממוקמת ברמת עדיפות גבוהה עבור יתר הכלכלות שנחקרו, היא מסווגת ברמה בינונית עבור הממלכה.

עם זאת, ייחודיות זו אינה אומרת כי שאלות הקשורות למימון ציבורי נעלמו מסדר היום של הרפורמות. היא משקפת יותר היררכיה שונה של עדיפויות מבניות.

יעילות ההוצאה הציבורית נותרת סוגיה מרכזית

קרן המטבע ממשיכה לזהות מספר צירים לשיפור הקשורים לניהול המשאבים הציבוריים. מרוקו נמצאת בין המדינות שבהן יעילות ההוצאה ואיכות ניהול הכספים הציבוריים נותרות מנופים חשובים.

האתגר מתמקד במיוחד ביכולת למקסם את ההשפעה הכלכלית והחברתית של ההשקעות הציבוריות. ממשלה פיננסית שאינה מתפקדת בצורה מספקת יכולה, לפי הגישה המוגנת על ידי הקרן, לצמצם את היעילות של המשאבים המגויסים ולהגביל את התוצאות הצפויות של פרויקטי ההשקעה.

בניגוד לכך, חיזוק המנגנונים לניהול והערכה יכול לתרום לשיפור הקצאת המשאבים ולהפחית את ההפסדים הקשורים לשימוש פחות יעיל בכספים ציבוריים.

עבור מרוקו, האבחנה של קרן המטבע נראית לכן יותר מכוונת לחיפוש אחר איכות טובה יותר של ההוצאה מאשר דחיפות של פרויקט תקציבי רחב היקף הדומה לזה שמזוהה במספר כלכלות אפריקאיות גדולות אחרות.

הממשלתיות והתעסוקה בין העדיפויות הגבוהות

ההיררכיה של הרפורמות נראית יותר תובענית בתחומים אחרים. קרן המטבע מסווגת את הממשלתיות בין העדיפויות הגבוהות עבור מרוקו.

הדו"ח מדגיש מספר כיוונים הקשורים לשקיפות, לאיכות הניהול הציבורי ולחיזוק המנגנונים המוסדיים. המאבק בשחיתות הוא גם חלק מהתחומים שהוזכרו עבור מרוקו, לצד קניה וניגריה.

המוסדות של שוק העבודה נמצאים גם הם בין האתרים הנחשבים לעדיפויות. כיוון זה מדגיש את החשיבות המוקדשת לרפורמות שעשויות לשפר את תפקוד שוק העבודה ו, באופן רחב יותר, את התנאים הנדרשים לצמיחה יותר דינמית וברת קיימא.

הניגוד הוא ברור: אם המדיניות התקציבית ממוקמת ברמה בינונית בסולם ההערכה של קרן המטבע, הממשלתיות ושוק העבודה נראים כתחומים שדורשים תשומת לב רבה יותר.

רפורמות מבניות לשירות הצמיחה

מעבר למקרה המרוקאי, הדו"ח של קרן המטבע משתלב בהרהור רחב יותר על החסמים המכבידים על תחזיות הצמיחה בטווח הבינוני.

המוסד מעריך כי המדיניות הציבורית, איכות המוסדות, סביבת העסקים ותפקוד שוק העבודה יכולים להשפיע ישירות על היכולת של הכלכלות למשוך השקעות ולשפר את הפרודוקטיביות שלהן.

בהקשר זה, הממשלתיות אינה מהווה רק סוגיה מוסדית. היא יכולה גם להיות בעלת השלכות כלכליות ישירות על ידי השפעה על רמת האמון, על עלות הפעילויות הכלכליות ועל הכוונת המשאבים להשקעות פרודוקטיביות.

קרן המטבע מזכירה גם כי ההערכות המבניות שלה צריכות להיות מובחנות מהמלצות מאקרו-כלכליות מיידיות. עבור מספר כלכלות אפריקאיות שנחקרו, המדיניות התקציבית כבר מכוונת לעבר מסלול של צמצום בטווח הקצר, ומרוקו היא חלק מהקבוצה הזו.

עדיפות תקציבית מתונה, אך סדר יום רפורמות עדיין צפוף

העמדה המיוחדת של מרוקו בניתוח זה לא צריכה להתפרש כאי קיומם של אתגרים בתחום המימון הציבורי. היא מדגישה יותר הפצה שונה של דחיפות בין האתרים המבניים הגדולים שקרן המטבע זיהתה.

שיפור היעילות של ההוצאה הציבורית, חיזוק הממשלתיות והתקדמות המוסדות של שוק העבודה נותרות בלב הצירים שעשויים לתמוך בביצועים הכלכליים בטווח הבינוני והארוך.

בנוף של שמונה הכלכלות האפריקאיות המרכזיות שנחקרו, מרוקו מתבלטת בעדיפות תקציבית הנחשבת לפחות דחופה. אך ההערכה של קרן המטבע מתארת במקביל סדר יום של שינוי שבו איכות המוסדות ויעילות המדיניות הציבורית נותרות גורמים חיוניים לחיזוק הצמיחה ולשיפור הקצאת המשאבים.