-
11:15
-
09:23
-
09:10
-
08:42
-
08:26
-
07:46
-
yesterday
-
yesterday
עקבו אחרינו בפייסבוק
מרוקו אינה אופרת סבון: תגובה לאובססיה ל"סוף שלטון"
ישנם סיפורים שחוזרים על עצמם עד כדי הופכים לקריקטורות. בגיליון ה-24 באוגוסט 2025, בחר לה מונד שוב לצייר דיוקן של מרוקו המוצגת כשברירית, ריבון המתואר כ"מוחלש", ומונרכיה שכביכול נמצאת בקצה גבול היכולת שלה. תחת כותרת סנסציונית - "אווירה של סוף שלטון" - היומון הפריזאי מחזיר לחיים פזמון ישן: זה של ממלכה בייסורים.
מה שמרשים אינו הזווית שנבחרה, אלא החזרה. במשך שנים, כלי תקשורת צרפתיים מסוימים ממחזרים את אותן תמונות: מקל הליכה השייך למלך מוחמד השישי המתפרש כסמל פוליטי, דמות רזה המורמת כאינדיקטור לחוסר יציבות, תמונת חופשה המנופפת כהוכחה להיעדרות. המטרה אינה עוד להבין את מרוקו, אלא לביים טרגדיה. עם זאת, מרוקו אינה תפאורה אוריינטליסטית שמטרתה להזין פנטזיות עריכה. זוהי אומה המתפתחת, מתחדשת ומבססת את עצמה.
בשטח, העובדות מדברות בעד עצמן וסותרות תרחישי דעיכה. מאז 1999, מרוקו עברה טרנספורמציה עמוקה: פרויקטים גדולים של תשתית המחברים את המדינה ופותחים אותה לעולם, כאשר טנג'יר הים התיכון הוקם כמרכז ימי בינלאומי, הפעלת הרכבת המהירה הראשונה באפריקה, ופיתוח פרויקטים נרחבים של אנרגיה כמו נור וארזאזאת, סמל לשאפתנות ירוקה. בנוסף לפרויקטים מבניים אלה, מדיניות חברתית עיצבה מחדש את חיי היומיום: רפורמה בדיני המשפחה, אימוץ חוקה מודרנית בשנת 2011, הרחבה הדרגתית של ההגנה החברתית והשקת היוזמה הלאומית לפיתוח אנושי. רפורמות אלה אינן משקפות את סוף שלטון, אלא תנועה מתמשכת לעבר מודרניזציה וצדק חברתי.
המונרכיה המרוקאית אינה מוסד שביר התלוי בתצלום או בפרט בריאותי. היא עמוד השדרה של מדינה בת מאות שנים, ערבה לאחדות לאומית ויציבות באזור המזועזעת ממשברים. הרחק מהוואקום הכוחני שמציעים כמה מאמרים, המלך מוחמד השישי ממשיך לשרטט את הכיוונים האסטרטגיים העיקריים של המדינה, תוך שהוא מתכונן לירושה המוסדית על ידי יורש העצר מולאי אל חסן. לכן, אין כאוס וגם לא מתח שייקספירי, אלא המשכיות של מערכת פוליטית שתמיד הסתגלה לזמנים.
החידה האמיתית אינה המלך מוחמד השישי, אלא לה מונד. כיצד גלש עיתון שהיה פעם שם נרדף לקפדנות ועצמאות לסנסציוניות? כיצד הוא יכול להתעלם מהשינויים האמיתיים של מדינה כדי להתמקד בהשערות המונעות על ידי קלישאות? בכך שהוא מכריז ללא הרף על "דעיכתה" של מרוקו, עיתון יומי זה פוגע באמינותו שלו.
כמובן, מרוקו ניצבת בפני אתגרים: אבטלה בקרב צעירים, פערים חברתיים, עיכובים אדמיניסטרטיביים. אך היא מתקדמת, בונה ומתכוננת לארח את מונדיאל 2030, סמל לפתיחות וביטחון. זהו המסלול שעלינו לצפות בו: זה של ממלכה שעושה מודרניזציה של כלכלתה, משקיעה בעתיד, ויציבותה מוכרת על ידי שותפיה.
בסופו של דבר, מרוקו אינה בסוף שלטונה: היא בתנועה. ובעוד שחלקם מתמידים בכתיבת אופרות סבון, מרוקאים כותבים את ההיסטוריה שלהם.