מרוקו תופסת את מרכז הבמה בארכיטקטורת הביטחון הגלובלי
השתתפותה של מרוקו בישיבה הראשונה של "מועצת השלום" בוושינגטון הציתה מחדש את הוויכוח על מיקומה האסטרטגי של רבאט בתוך סדר ביטחון בינלאומי המתפתח במהירות. מעבר למשמעות הסמלית של האירוע, נוכחות זו מסמנת שינוי ניכר בדיפלומטיה המרוקאית, המכוונת כעת למעורבות ישירה בניהול משברים ושיקום, במיוחד בנושא הרגיש של עזה.
היוזמה, שהוצגה על ידי ארצות הברית כחלופה לקצב האיטי של מנגנונים רב-צדדיים מסורתיים, מבוססת על היגיון של פעולה קונקרטית ותיאום מבצעי, תוך מתן עדיפות לשיקום כמנוף לייצוב. במסגרת זו, מרוקו הביעה את תמיכתה בכל יוזמה אמינה שמטרתה להקים שלום צודק ומתמשך, תוך אישור מחויבותה לפתרון שתי המדינות ולמסגרת האו"ם המוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית.
ניתוחים אקדמיים מצביעים על שינוי לכיוון "רב-צדדיות מבצעית": רבאט אינה מסתפקת עוד בהגנה פשוטה על עקרונות המערכת הבינלאומית, אלא משתתפת באופן פעיל בפיתוח מסגרות חדשות לניהול סכסוכים, מבלי לנתק את הלגיטימיות של האו"ם.
שאלת התרומה הפוטנציאלית של מרוקו לכוח ייצוב בינלאומי בעזה נותרה רגישה. עם ניסיונה הרב בפעולות שמירת שלום ומומחיותה המוכרת בתחום הביטחון והשיקום המוסדי, לממלכה יש יתרונות שאין להכחישם. אך כל מעורבות ישירה תדרוש פשרות דיפלומטיות וגיאופוליטיות עדינות, איזון המסגרת המשפטית, שיווי המשקל האזורי וניהול דעת הקהל המקומית.
במקביל, רבאט מעדיפה גישה מקיפה המשתרעת מעבר לביטחון בלבד. מרוקו הכריזה על התחייבויות הומניטריות, מוסדיות וכלכליות לשיקום עזה, ודוגלת בחזון לפיו יציבות לא ניתנת להשגה באמצעות כוח בלבד, וגם לא באמצעות סיוע חירום מבודד, אלא באמצעות חיזוק מוסדות, שיפור הממשל המקומי ומניעת מעגלי אלימות.
דינמיקה זו מציבה את מרוקו בעמדה חדשה בתוך מערכת בינלאומית שבה ההשפעה אינה נמדדת עוד רק על ידי כוח צבאי, אלא גם על ידי יכולת גישור, בניית קונצנזוס וחדשנות דיפלומטית. תוך שמירה על עמדותיה העקביות בשאלה הפלסטינית, נראה כי הממלכה מבצעת מיצוב מחדש אסטרטגי שעשוי לחזק את תפקידה בהסדרי הביטחון שלאחר המשבר.
