טראמפ ואירופה: שנה של קרע, החלק המסוכן ביותר שעוד יבוא
מאז שובו של דונלד טראמפ לבית הלבן, האירופאים נאבקו להגדיר מחדש את קווי המתאר של מערכת היחסים שלהם עם נשיא אמריקאי מרוחק יותר ויותר, ואף עוין. בן ברית היסטורי זה, שנחשב זה מכבר לערב האולטימטיבי לביטחון היבשת, נתפס כעת כמקור עיקרי לחוסר ודאות, עד כדי הטלת ספק באיזונים הטרנס-אטלנטיים שנבנו בסבלנות במשך עשרות שנים.
במהלך שנה אחת בלבד של נשיאותו בת ארבע השנים, דונלד טראמפ השיק יוזמות רבות המערערות את היציבות כלפי אירופה. החלטות אלו זעזעו עמוקות את מאזן הכוחות בין שני צידי האוקיינוס האטלנטי, כאשר האחרונה שבהן היא כוונתו המוצהרת להשתלט על גרינלנד. סיכוי שנחשב לסוריאליסטי על ידי מנהיגים אירופאים רבים, אך כזה שממחיש את האופי הרדיקלי של גישתו של טראמפ.
שרת החוץ של האיחוד האירופי, קאיה קאלאס, סיכמה את המורת רוח השוררת באומרה שמנהיגי אירופה מתעוררים כל יום ותוהים מה השתנה. לנוכח חוסר הוודאות הזה, רוב בירות אירופה בחרו באסטרטגיה של פיוס וריסון, למעט היוצא מן הכלל הבולט של מגזר הטכנולוגיה. בתחום זה, האיחוד האירופי לא היסס להטיל סנקציות פיננסיות כבדות על ענקיות אמריקאיות כמו גוגל ו-X, מה שעורר את זעמו של הבית הלבן, שגינה את הפעולות הללו כהתקפות על האינטרסים האמריקאים.
במהלך החודשים, פריז, לונדון, ברלין ובריסל נאלצו לספוג ביקורת ציבורית, החלטות חד-צדדיות ומחוות סמליות עמוסות משמעות. מההערות החריפות של סגן נשיא ארה"ב בוועידת הביטחון במינכן, ועד לקבלת הפנים של טראמפ לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין באלסקה, ואסטרטגיית ביטחון לאומית אמריקאית המזהירה מפני "מחיקה" לכאורה של הציוויליזציה האירופית, רשימת התלונות גדלה. לכך נוספו המכסים שהטילה וושינגטון, המעוררים מחדש את רוח הרפאים של מלחמת סחר.
כדי להצדיק עמדה זהירה זו, מנהיגי אירופה מאמינים כי חיוני להימנע מפרידה מוחלטת מוושינגטון. הם מצביעים על כמה הצלחות יחסית, בעיקר השתתפות אירופאית בדיונים על אוקראינה באמצעות הקמת "מועדון של בעלי רצון", וביקורם של כמה ראשי מדינות וממשלות אירופאים בבית הלבן, שהודגש בפגישה יוצאת דופן עם דונלד טראמפ.
אך נותרה דאגה עמוקה, במיוחד מאחר שלנשיא ארה"ב נותרו שלוש שנים נוספות בתפקיד. ראש ממשלת דנמרק, מטה פרדריקסן, מזהירה כי סימנים רבים מצביעים על כך ש"החלק הקשה ביותר עוד לפנינו". היא מודאגת עוד יותר משום שגרינלנד, טריטוריה אוטונומית של דנמרק, נמצאת בלב שאיפותיו החוזרות ונשנות של טראמפ. עד כדי כך שצוותה עוקב באופן רציף אחר פוסטים של הנשיא האמריקאי ברשת Truth Social כדי לצפות מתחים חדשים פוטנציאליים.
שאלה מרכזית שולטת כעת בדיונים האירופיים: עד כמה רחוק יכול טראמפ ללכת לפני שיעבור נקודת אל חזור ביחסים הטרנס-אטלנטיים? האם סיפוח גרינלנד, אתגר של תקנות דיגיטליות אירופיות או התערבות בבחירות הקרובות ביבשת יהוו את הקו האדום?
שאלה מורכבת לא פחות נותרת: כיצד להגיב? בין האפשרויות הנשקלות הן השעיית הסכם הסחר עם ארצות הברית או הטלת סנקציות חדשות על חברות טכנולוגיה אמריקאיות גדולות בעלות קשרים הדוקים למעגל הפנימי של טראמפ. אך גישות אלו נתקלות כולן באותה מציאות של היסוס ופילוג פנימי.
יש המציעים להפעיל כלי סחר רב עוצמה שאומץ על ידי האיחוד האירופי בשנת 2023 אך מעולם לא נעשה בו שימוש עד כה: כלי האנטי-כפייה. בהשוואה ל"בזוקה", מנגנון זה יאפשר למדינה להגביל את יבואה או את גישתה לשווקים אירופיים מסוימים. עם זאת, השימוש בו נותר עדין, שכן האירופאים חוששים לעורר הסלמה עם שותפת הסחר העיקרית שלהם ובעלת בריתם האסטרטגית.
לדברי החוקרת טרה ורמה מקרן מרשל הגרמנית, לאירופה יש מינוף משמעותי. אך עד כה, בין אם מבחירה ובין אם מזהירות מוגזמת, היא בחרה שלא להפעיל אותו. ריסון זה עלול להיות מוטל בספק אם היחסים הטרנס-אטלנטיים ימשיכו להידרדר בתגובה לפרובוקציות ולהחלטות חד-צדדיות שמקורן בוושינגטון.
-
22:40
-
22:37
-
21:30
-
21:00
-
19:30
-
17:30
-
17:00
-
14:45
-
14:30
-
14:00
-
13:45
-
13:00
-
12:45
-
12:30
-
12:15
-
12:00
-
11:56
-
11:45
-
11:30
-
11:15
-
11:00
-
10:45
-
10:15
-
10:00
-
09:45
-
09:30
-
09:15
-
09:00
-
08:45
