ישראל-איראן: דו-קרב המעצב מחדש את הסדר האזורי
הסכסוך הפתוח בין ישראל לאיראן מסמן נקודת מפנה היסטורית בארכיטקטורת הביטחון של המזרח התיכון. עבור מומחה האסטרטגיה הפוליטית מולאי היכאם מואטדיד, עימות זה מסמן את הכניסה לעידן חדש: של מלחמה בין מדינה למדינה, ללא התנצלות, חזיתית, ומובנית סביב היגיון צבאי קלאסי, רחוק מהדפוסים האסימטריים ששלטו בעבר.
"המזרח התיכון חצה רשמית את סף שלב חדש", הוא טוען. "אנחנו כבר לא בתחום האיומים או הרטוריקה. זוהי מלחמה אסטרטגית ודרמטית, שבה כל שחקן מונח על כף המאזניים להישרדותו לטווח ארוך."
עבור ישראל, אסטרטגיה זו עולה בקנה אחד עם דוקטרינת בגין, שפותחה בשנות ה-80 לאחר השמדת הכור הגרעיני אוסיראק בעיראק. עבור תל אביב, המטרה היא לנטרל כל יכולת גרעינית עוינת עוד לפני שהיא נפרסת באופן מבצעי. "ישראל מגייסת כאן את מהות אסטרטגיית ההרתעה המורחבת שלה: לפגוע מקדימה בכל אויב פוטנציאלי", מסביר מואטדיד. עמדה זו מבוססת על אינטגרציה הדוקה בין צה"ל, המוסד ויכולות הסייבר שלו.
אל מול מתקפה זו, לאיראן אין ברירה אלא להגיב חזיתית. "זו לא שאלה של יוקרה, אלא הכרח קיומי", מדגיש המומחה. טהרן מתכוונת לבסס הרתעה אנכית, להגביר את התקיפות כדי להפוך כל מתקפה ישראלית חדשה לבלתי בת קיימא. טילים בליסטיים, רחפנים ארוכי טווח ותקיפות סייבר משולבים כעת באסטרטגיה היברידית שמטרתה להרוות את הגנות האויב.
מעבר לחזית הצבאית, סכסוך זה משקף גם ארגון מחדש אזורי מואץ. עלייתן של מדינות הבריקס, המתיחות הפנימית בסוריה ובלבנון ושחיקתם של הקווים האדומים המסורתיים מחלישים את אמצעי ההגנה הישנים. "לא מוסקבה ולא בייג'ינג נראות מוכנות לכפות הפחתה מהירה", מציין מואטדיד. בינתיים, ריאד, דוחא, אנקרה וקהיר מתאימות את עמדותיהן לאור האנרגיה החדשה והמציאות הגיאופוליטית.
מבחינה צבאית, ישראל שומרת על יתרון טכנולוגי ברור, עם מערכות רב-שכבתיות נגד טילים (כיפת ברזל, קלע דוד, חץ) ועליונות אווירית. אבל עבור מואטדיד, איראן מאמצת היגיון בהשראת האסכולה הצבאית הסינית: "לא להתעמת עם הכוח חזיתית, אלא לשחוק אותו לרוחב באמצעות זעזועים עוקבים באזורים חשופים".
עם זאת, השטח הפסיכולוגי הופך לנשק בפני עצמו. באמצעות תקיפותיה המרהיבות, ישראל מבקשת להפגין את נחישותה בפני מעצמות המערב. איראן, לעומת זאת, בונה על שחיקת החזית הפנימית של ישראל. "הזמן כאן הופך לווקטור אסטרטגי, לא פרמטר פשוט", מסכם האנליסט.
לבסוף, הממד המשפטי של הסכסוך נותר דומם במכוון. אף צד אינו מעוניין להפנות את העניין למועצת הביטחון של האו"ם. "זהו קיפאון צבאי משוער, אך דומם פוליטי", מציין מולאי היכאם מואטדיד, ובכך מדגיש את שחיקת המשפט הבינלאומי בוויסות סכסוכים מזוינים.
בטווח הבינוני, התפתחות המלחמה הזו תהיה תלויה במידה רבה בשני משתנים: עוצמת שרשראות האספקה הצבאיות של שתי המעצמות, ויכולתן של מדינות המפרץ לכפות תיווך. "אם הסכסוך יימשך, אנו עלולים לחזות בהפיכת מלחמה חד פעמית לארכיטקטורת סכסוך קבועה", הוא מזהיר. סיכוי שיהפוך כל מכה לנורמה אסטרטגית חדשה, ולא עוד חריג.
-
19:10
-
18:45
-
18:30
-
18:15
-
17:47
-
17:29
-
17:10
-
16:45
-
16:29
-
16:10
-
15:47
-
15:32
-
15:15
-
14:49
-
14:29
-
14:22
-
14:10
-
14:05
-
14:00
-
13:53
-
13:48
-
13:33
-
13:21
-
13:21
-
13:15
-
13:04
-
12:48
-
12:30
-
12:12
-
11:47
-
11:28
-
11:20
-
11:16
-
11:11
-
10:52
-
10:47
-
10:32
-
10:25
-
10:19
-
10:15
-
10:12
-
10:07
-
09:58
-
09:50
-
09:33
-
09:15
-
08:48
-
08:44
-
08:30
-
08:25
-
08:24
-
08:17
-
08:13
-
08:10
-
07:45
-
07:21
