ה-FATF קוראת למרוקו לחזק את הפיקוח על פעילויות הקשורות לקריפטו

האיסור של מרוקו על מטבעות קריפטו עשוי שלא להיות מספיק כדי להגן על המערכת הפיננסית מפני הסיכונים הקשורים לנכסים וירטואליים. תקנים בינלאומיים דורשים באופן גובר ממדינות לא רק להגביל פעילות לא מורשית אלא גם להראות שהן יכולות לזהות, לחקור ולהעמיד לדין שירותים לא חוקיים הפועלים מחוץ למערכת הפיננסית הפורמלית.

הנושא מופיע prominently בעדכון האחרון של קבוצת העבודה לפעולה פיננסית (FATF), שחוקרת כיצד תחומים שונים מיישמים תקנים בינלאומיים המנחים נכסים וירטואליים וספקי שירותים לנכסים וירטואליים (VASPs). ההערכה מתבצעת כאשר מספר הולך וגדל של מדינות עוברות מאיסור מוחלט לרישוי ופיקוח מבוסס סיכון.

בהתבסס על סקר שנערך בין פברואר ליוני 2026, דיווח ה-FATF כי 86% מהתחומים המשתתפים ביצעו הערכות על הסיכונים הקשורים לנכסים וירטואליים. מרוקו הייתה בין המדינות שדיווחו כי הן השלימו הערכה כזו.

עם זאת, עבור ה-FATF, זיהוי סיכונים הוא רק נקודת התחלה. הרשויות מצופות לתרגם את ההערכות הללו לצעדים פיקוחיים ואכיפתיים אפקטיביים. זהו אתגר מיוחד עבור מרוקו, שהחליטה לאסור פעילות נכסים וירטואליים במקום להקים מסגרת רישוי ופיקוח עבור התחום.

הגישה של מרוקו ממקמת אותה בין קבוצת תחומים הולכת וגדלה שאימצו איסורים מפורשים. לפי הערכת ה-FATF, שיעור התחומים הנוקטים בגישה זו עלה ל-23% בשנת 2026, בהשוואה ל-11% בשנת 2023, כאשר המדיניות נראית במיוחד במזרח התיכון ובצפון אפריקה.

עם זאת, ה-FATF מדגיש כי איסור, אף שהוא תואם עקרונית את התקנים שלה, אינו מסיר את האחריות של הרשויות לטפל בפעילויות לא חוקיות שעשויות להימשך למרות האיסור.

המאפיין הבין-גבולי של נכסים דיגיטליים מקשה במיוחד על האכיפה. משתמשים יכולים לגשת לפלטפורמות זרות, להעביר נכסים ישירות זה לזה ולהסתמך על ארנקים לא מאוחסנים שאינם מחוברים למתווכים פיננסיים מפוקחים.

כתוצאה מכך, סגירת הדלת לשירותי קריפטו פורמליים אינה בהכרח מבטלת את השוק הבסיסי. במקום זאת, חלק מהעסקאות עשויות לעבור לערוצים שקשה הרבה יותר למערכות פיקוח קונבנציונליות לזהות ולנטר.

עסקאות peer-to-peer הכוללות ארנקים לא מאוחסנים הן בין התחומים שמקבלים תשומת לב מיוחדת מה-FATF. כ-88% מהתחומים שנבדקו סיווגו פעילות כזו כסיכון גבוה, מה שמשקף חששות לגבי חוסר מתווך מפוקח האחראי על יישום דרישות נגד הלבנת הון ומימון טרור ודיווח על עסקאות חשודות.

האתגר הוא משמעותי במיוחד עבור מדינות האוסרות לחלוטין ספקי שירותים לנכסים וירטואליים, שכן משתמשים עשויים פשוט לפנות לפלטפורמות זרות או לארנקים עצמיים שאינם תחת פיקוח מקומי.

לכן, ה-FATF מזהירה שאיסור ללא מנגנוני אכיפה אפקטיביים יכול להשאיר פגיעויות שעשויות להנצל על ידי רשתות פשע להלבנת כספים ולרמאות. נכסים דיגיטליים יכולים להעביר כספים במהירות בין גבולות, מה שמקשה על הרשויות לעקוב אחר המסלול באמצעות ערוצים פיננסיים מסורתיים.

הדוח מדגיש מקרים הממחישים את היקף האתגרים הללו. דוגמה אחת כוללת רשת חברות בקמבודיה המואשמת בהלבנת יותר מ-4 מיליארד דולר בין 2021 ל-2025.

לפי הממצאים, רשתות מסוג זה יכולות להשתמש במטבעות יציבים, בארנקים לא מאוחסנים ובמתווכים למסחר מעל השולחן כדי להעביר כספים בין תחומים ולהסתיר את המקור והיעד של הכנסות בלתי חוקיות.

ה-FATF גם מציינת את החשיבות של תחומים עם מסגרות רגולטוריות חלשות או חסרות, שבהן זרמים בלתי חוקיים עשויים למצוא נקודות כניסה קלות יותר למערכת הפיננסית הבינלאומית. לכן, ניטור הקשרים בין הפיננסים המסורתיים לכלכלה הדיגיטלית נעשה חשוב יותר ויותר.

עבור מרוקו, זה לא אומר אוטומטית שהמדינה היא יעד לפעילויות כאלה. עם זאת, זה מעורר שאלות לגבי יכולת הרשויות לזהות עסקאות בלתי חוקיות המבוצעות דרך ערוצים מחוץ להישג של המערכת הפיננסית המקומית.

מסגרת ההערכה של ה-FATF מכסה תחומים המייצגים כ-97% משוק הנכסים הוירטואליים הגלובלי. מרוקו מופיעה במסגרת זו בהתבסס על המתודולוגיה שבה משתמשת המפקחת הבינלאומית ולא בהכרח בגלל גודל השוק הקריפטו המקומי שלה.

דרגת הציות הטכני של מרוקו גם נשארה ב"עמידה חלקית" (PC), סיווג שלא השתנה מאז 2024.

הערכה זו אינה אומרת שה-FATF קוראת למרוקו להכשיר את הביטקוין או לאשר רשמית מטבעות קריפטו. במקום זאת, הארגון מדגיש כי מדינות חייבות להבין את הסיכונים המוצבים על ידי נכסים וירטואליים ולנקוט צעדים קונקרטיים כדי למנוע ולענש פעילות בלתי חוקית.

בהתאם לסטנדרטים של ה-FATF, תחומים שבוחרים באיסור עדיין מצופים לפתח הבנה מקיפה של הסיכונים ולהקים מנגנונים המסוגלים לזהות ולהעניש אנשים או ישויות המספקות שירותים בלתי מורשים לנכסים וירטואליים.

הנתונים מראים גם שרק 16 מתוך 21 התחומים שדיווחו על איסור מפורש על ספקי שירותים לנכסים וירטואליים אמרו שנקטו בפעולות אכיפה. הנתונים מדגישים את היישום הבלתי אחיד של מדיניות האיסור בין התחומים.

במקרה של מרוקו, דוח ה-FATF אינו מספק מידע מפורט על צעדי אכיפה נגד ספקי נכסים וירטואליים בלתי מורשים, מה שמשאיר שאלה חשובה לגבי כמה האיסור הקיים מתבצע בפועל.

גישה חלופית נבדקת יותר ויותר ברמה הבינלאומית: מתן אפשרות לפעילויות מסוימות של נכסים וירטואליים תחת פיקוח רגולטורי מחמיר תוך שמירה על איסור השימוש בהם כאמצעי תשלום.

מדינות כמו אינדונזיה וטורקיה פיתחו מודלים המאפשרים פעילויות השקעה ומסחר מסוימות תוך הטלת מגבלות על השימוש בנכסי קריפטו לתשלומים. מסגרות כאלה שואפות ליצור איזון בין איסור מוחלט לבין ליברליזציה בלתי מוגבלת של השוק.

עבור מרוקו, כל מהלך עתידי לקראת רגולציה יכול לבנות על מוסדות פיננסיים ופיקוחיים קיימים, כולל בנק אל-מגרב ורשות ניירות ערך המרוקאית. עם זאת, רגולציה תדרוש מסגרת מקיפה ולא פשוטה של הוצאת רישיונות לפלטפורמות מסחר.

ארנקים עצמיים נשארים אחד המרכיבים הקשים ביותר עבור כל מדיניות המבוססת על איסור. הרשויות אינן יכולות בקלות למנוע העברות ישירות בין ארנקים דיגיטליים שאינם נשלטים על ידי פלטפורמה מרכזית או מתווך מפוקח.

אסטרטגיית ניהול סיכונים מעשית יותר תתמקד לכן בנקודות שבהן המערכת הפיננסית המסורתית מתחברת לכלכלה הדיגיטלית. אלה כוללים עסקאות הממירות דירה מרוקאית לנכסים וירטואליים ולהפך, כמו גם שיתוף פעולה בינלאומי חזק יותר כדי לעקוב אחרי זרמים חשודים בין גבולות.

מרכיב חשוב נוסף הוא "כלל הנסיעות" של ה-FATF, אשר דורש מספקי שירותים לנכסים וירטואליים להעביר מידע ספציפי על הצדדים המעורבים בעסקאות. לפי ה-FATF, 83% מהתחומים המכוסים על ידי ההערכה אימצו חוקים הקשורים לכלל, אם כי היישום נשאר בלתי אחיד.

עבור מרוקו, היעדר ספקי שירותים לנכסים וירטואליים רשומים מקומית אומר כי כלל הנסיעות אינו חל כרגע באותה צורה שהוא היה חל בשוק מפוקח. אם המדינה תעבור בסופו של דבר לרגולציה פורמלית, עם זאת, הציות לכלל יהפוך לרכיב מרכזי במסגרת הפיקוח שלה.

כל מעבר מאיסור לרגולציה ידרוש גם אמצעי הגנה חזקים יותר נגד הלבנת כספים, דיווח על עסקאות חשודות, סיכוני הגנת נתונים ושיתוף מידע בינלאומי. רשויות פיקוח וחוקרות ידרשו משאבים טכניים ואנושיים נוספים כדי לעקוב אחרי נכסים דיגיטליים ולהבין צורות הולכות ומתרקמות של פשע פיננסי המופעל על ידי סייבר.

הסיכונים חורגים מעבר להלבנת כספים ורמאות. ה-FATF גם מזהה חששות הקשורים למימון טרור, הימנעות מעיצומים ומימון הפצה, מה שמחזק את הצורך שהרשויות ישמרו על פיקוח אפקטיבי על זרמי כספים דיגיטליים.

בסופו של דבר, ה-FATF אינה מטילה על מרוקו חובה אחת בלבד להכשיר את מטבעות הקריפטו. במקום זאת, היא מציגה דרישה מורכבת יותר: אם מרוקו שומרת על האיסור שלה, היא חייבת להראות כי האיסור נתמך על ידי אכיפה אפקטיבית וכי פעילויות בלתי חוקיות הממשיכות מחוץ למערכת הפורמלית יכולות עדיין להיות מזוהות ומטופלות.

הדיון לכן עובר מעבר לשאלה הפשוטה האם יש לאפשר או לאסור מטבעות קריפטו. השאלה הרחבה יותר היא האם ממשלות יכולות לנהל סיכונים פיננסיים בשוק דיגיטלי הפועל בין גבולות ויכול להעביר נכסים מבלי להסתמך על תשתית בנקאית קונבנציונלית.

כאשר מרוקו מתקרבת לסבבי הערכה הדדיים עתידיים במסגרת ה-FATF באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה, היכולת שלה לספק ראיות קונקרטיות לפיקוח, אכיפה ושיתוף פעולה בינלאומי צפויה להיות חשובה יותר ויותר.

עבור מרוקו, האתגר הרגולטורי הופך לכן קשה יותר להימנע ממנו. שמירה על האיסור מחייבת להראות שהאיסור עובד בפועל, בעוד מודל רגולציה עתידי יכול לספק לרשויות ראות רבה יותר על הנקודות שבהן המערכת הפיננסית המסורתית פוגשת את העולם המתפתח במהירות של נכסים וירטואליים.