וימ ונדורס מסביר את דבריו על קולנוע ופוליטיקה בוונציה

Yesterday 15:59

כמה חודשים לאחר שגרם לתגובות נזעמות בברלין, ווים ונדורס רצה להבהיר את עמדתו על הקשרים בין קולנוע לפוליטיקה. הבמאי הגרמני, שנמצא במוסטרא של ונציה, חזר על ניסוח שאמר במהלך הברלינאלה האחרונה, כאשר טען כי הקולנוע צריך "להישאר מחוץ לפוליטיקה".

הצהרה שגרמה אז להבנה מוטעית בהקשר המיוחד והמתוח של הפסטיבל בברלין. בוונציה, הבמאי בן ה-81 הסביר כי דבריו פורשו בצורה שונה מכוונתו המקורית.

"אנחנו המתנגדים של הפוליטיקאים"

מול העיתונאים, ווים ונדורס הביא הבהרה חשובה להצהרתו. לדבריו, דבריו לא נועדו להגן על קולנוע שאינו מתעניין במציאות החברה, אלא להבחין בין הגישה האמנותית לפעולה פוליטית.

הבמאי סבור כי לקולנוענים יש כלי ייחודי: אמפתיה. בעיניו, תפקידם הוא להבין את הפרטים ולדווח על חוויותיהם ולא לאמץ את המנגנונים המיוחדים לדיבייט פוליטי.

גישה זו מחזירה את האדם למרכז המחשבה שלו על הקולנוע, במקום לנסות לקבוע הפרדה ברורה בין האמנות לשאלות חברתיות.

הבהרה מאז המוסטרא של ונציה

הבהרה זו מתרחשת כאשר ווים ונדורס משתתף במוסטרא של ונציה כדי להציג את סרטו התיעודי על האדריכל השווייצרי פיטר זומטור.

נוכחותו באחד האירועים הבינלאומיים המרכזיים של האמנות השביעית מעניקה לבמאי הזדמנות לחזור על המחלוקת שנוצרה לפני כמה חודשים. הצהרותיו מברלין תרמו במיוחד להנעת הדיונים סביב מקומם של עמדות פוליטיות בפסטיבלים הגדולים של הקולנוע.

בוונציה, ונדורס בחר לחזור על משמעות דבריו במקום להשאיר פרשנות שהוא רואה כלא מדויקת.

הקולנוע מול הדיונים החברתיים

המחלוקת מדגימה שאלה חוזרת בעולם התרבות: האם יכול אמן באמת להפריד את יצירתו מההקשר הפוליטי והחברתי שבו היא נוצרה?

עבור וים ונדורס, התשובה נראית לעבור דרך הבחנה בין הדיבור הפוליטי לבין המבט שמציע הקולנוע. סרט יכול לעסוק בשאלות עכשוויות עמוקות מבלי להפוך בהכרח למניפסט או לקחת את הצורה של דיבור מפלגתי.

חזון זה מתיישב עם תפיסה של הקולנוע כמקום לתצפית והבנה, שבו הרגישות והחוויות האנושיות תופסות מקום מרכזי.

מחלוקת שלבסוף אפשרה להבהיר את מחשבתו

האירוע בברלינאלה הניע את וים ונדורס להבהיר עוד יותר את תפיסתו על מקצוע הבימוי. רחוק מלהתעקש על אמנות מנותקת מהעולם, הוא מגן על גישה שבה האמפתיה היא בדיוק דרך להבין את המציאות האנושית.

בוונציה, הבמאי הגרמני חזר, בדרכו, על כך שהקשר בין קולנוע לפוליטיקה אינו מתמצה בניגוד בין מחויבות לניטרליות. הוא יכול גם להתבטא בדרך שבה יצירה מביטה על פרטים ומספרת את עולמם.