מדוע משימת מצר הורמוז של טראמפ נתקעה לאחר יומיים
יוזמתו הימית של הנשיא דונלד טראמפ, המכונה פרויקט חופש, נעצרה בפתאומיות לאחר 48 שעות בלבד, והדגישה את הקשיים העצומים הכרוכים באבטחת התנועה הימית דרך מצר הורמוז במהלך העימות המתמשך עם איראן. המבצע הצליח ללוות רק שתי ספינות מסחריות אל מחוץ למפרץ לפני שוושינגטון השעתה את המשימה, והדגישה את מגבלות הכוח הצבאי באחד המסדרונות הימיים הרגישים ביותר בעולם.
השיבוש של איראן בנתיב המים האסטרטגי, הנושא כמעט חמישית מאספקת הנפט העולמית, זעזע את שוקי הספנות הבינלאומיים והגביר את החששות בנוגע לביטחון האנרגיה. בעוד שארצות הברית בתחילה שידרה ביטחון שתוכל להשיב במהירות את המעבר הבטוח דרך המצר, המצב בשטח הוכיח את עצמו כמורכב בהרבה ממה שהרטוריקה הפוליטית הציעה.
מההתחלה, ממשל טראמפ ביקש תמיכה מבעלות ברית, כולל יפן ואוסטרליה, כדי להשתתף בפעולות ליווי ימי. שתי המדינות סירבו, מה שמשקף אי ודאות רחבה יותר לגבי הסיכונים של מעורבות ישירה בסכסוך אזורי נפיץ. למרות ההנחות שכוח ימי אמריקאי עדיף יאבטח בקלות את המסלול, מפעילי המסחר נותרו לא משוכנעים שהמעבר באזור בטוח.
מאז שהסכסוך הסלים, עשרות ספינות סוחר התמודדו, על פי הדיווחים, עם הטרדות או התקפות במצרי הורמוז, במפרץ הפרסי ובמפרץ עומאן. החששות החמירו עוד יותר לאחר שרשויות איראן הזהירו מפני מוקשים ימיים שלכאורה הונחו לאורך נתיבי שיט מרכזיים. על פי הערכות הפנטגון, פינוי מוקשים כאלה עלול להימשך חודשים, מה שמוסיף שכבת סכנה נוספת לכלי שיט מסחריים ולחברות ביטוח.
טהרן ניסתה גם להדק את השליטה על התנועה הימית על ידי הטלת כללי מעבר ודרישת תשלום אגרה מספינות המפלגות במים הטריטוריאליים של איראן. דיווחים לפיהם איראן הקימה רשות חדשה שתפקח על התנועה דרך המצר הוסיפו לחוסר הוודאות הגובר, והפחיתו משמעותית את פעילות הספנות ברחבי האזור.
אנליסטים צבאיים אומרים שהגיאוגרפיה מעדיפה מאוד את איראן בכל עימות סביב נקודת החסימה. איראן, הממוקמת לאורך החוף הצפוני של המפרץ הפרסי ומצרי הורמוז, יכולה לפרוס טילים, רחפנים וסירות תקיפה מהירות ללא אזהרה. בעוד שמשחתות ומטוסים אמריקאים מסוגלים להגן על קבוצות מוגבלות של ספינות מלוות, קיום פעולות כאלה לאורך זמן דורש משאבים צבאיים עצומים ומעקב מתמיד.
מומחים מציינים כי ספינת מלחמה אמריקאית אחת יכולה באופן ריאלי להגן רק על קומץ כלי שיט מסחריים בו זמנית, במיוחד מכיוון שלספינות סוחר אין יכולות הגנה משלהן. שמירה על מעבר בטוח תדרוש סיורי אוויר מתמשכים, ניטור מודיעיני ופשיטות ישירות פוטנציאליות נגד אתרי שיגור איראניים לאורך החוף או איים סמוכים.
אפילו עם פריסה נרחבת של נכסים ימיים ואוויריים, פרויקט חופש מעולם לא היה צפוי להחזיר את התנועה המסחרית הרגילה דרך המיצר. כ-130 ספינות עוברות בדרך כלל דרך נתיב המים מדי יום, מה שהופך את הליווי של שתי ספינות בלבד ביומיים להמחשה בולטת של מגבלות המבצע.
מתחים אזוריים גם סיבכו את המשימה. דיווחים הצביעו על כך שסעודיה סירבה להעניק לוושינגטון גישה למרחב האווירי ולבסיסים הצבאיים שלה, מחשש שהמבצע עלול להסתחרר לסכסוך רחב יותר עם טהרן. איראן הזהירה שוב ושוב כי ליווי ימי זר המלווה את התנועה המסחרית יטופל ככוחות עוינים.
בינתיים, אלפי יורדי ים נותרו תקועים במפרץ, בעוד שחוסר הוודאות נמשך לגבי מועד חידוש הניווט הרגיל. אנליסטים טוענים כי בעוד שכוחות חיל הים יכולים להפחית איומים מיידיים ולהרגיע חלק ממפעילי הספנות, הם אינם יכולים בקלות להשיב את האמון המסחרי בנקודת משבר ימית שנויה במחלוקת, שבה הסיכון להסלמה נותר גבוה.
