תרופות ניסיוניות לירידה במשקל עשויות לאתגר את הדומיננטיות של מונג'רו

13:13

תרופות ניסיוניות חדשות לירידה במשקל עשויות בקרוב לאתגר את המעמד המוביל של מונג'רו לאחר שניסויים קליניים הראו כי כמה טיפולים מדור הבא עשויים לעזור למטופלים לאבד כשליש ממשקל גופם בפחות משנה.

בין המועמדים המבטיחים ביותר נמצא רטרטורטיד, אשר קיבל את הכינוי “גודזילה” בגלל היקף הירידה במשקל שדווח בניסויים. משתתפים שקיבלו את התרופה איבדו כמעט 25% ממשקל גופם במשך 48 שבועות. טיפול ניסיוני נוסף, איימיקרטין, הניב תוצאות מעודדות דומות במשך תקופה קצרה יותר של 36 שבועות.

אף אחת מהתרופות לא קיבלה עדיין אישור לשימוש נרחב, מה שמשמעותו שהיעילות והבטיחות שלהן עדיין נבחנות דרך מחקר קליני.

מונג'רו, שהחומר הפעיל שלו הוא טירזפטיד, מדורג כיום בין הטיפולים הזרקתיים היעילים ביותר הזמינים לניהול משקל. נתונים קליניים הראו ירידות ממוצעות במשקל של יותר מ-20% לאחר כ-17 חודשים של טיפול. תרופות המבוססות על סמאגלוטיד, כולל ווגובי ואוזמפיק, גם הראו השפעות משמעותיות לירידה במשקל, עם ירידות המגיעות לכ-18.7% במשך תקופה דומה.

חוקרים מאוניברסיטת מקגיל ובית החולים הכללי היהודי במונטריאול בדקו 38 ניסויים קליניים שכללו יותר מ-25,000 משתתפים כדי להשוות את היעילות והבטיחות של תרופות שונות לירידה במשקל.

הסבר אפשרי להבדלים בתוצאות הוא האופן שבו טיפולים אלה מתקשרים עם הורמונים המעורבים בתיאבון, ויסות סוכר בדם ואיזון אנרגיה. סמאגלוטיד מחקה בעיקר את ההורמון GLP-1, שמעודד תחושות שובע ועוזר להפחית תיאבון. טירזפטיד פועל על GLP-1 ו-GIP, שני מסלולים הורמונליים המעורבים בתיאבון ובוויסות גלוקוז.

רטרטורטיד הולך רחוק יותר על ידי מיקוד בשלושה מסלולים הורמונליים: GLP-1, GIP וגלוקגון. האחרון מעורב בוויסות סוכר בדם ויכול גם להגדיל את הוצאות האנרגיה של הגוף. איימיקרטין משלב את פעילות GLP-1 עם השפעות של אמילין, הורמון בלוטת הלבלב התורם לשובע, מאט את ריקון הקיבה ועוזר בוויסות סוכר בדם.

מדענים מאמינים כי מיקוד במסלולים הורמונליים שונים בו זמנית עשוי להניב ירידה במשקל גדולה יותר מאשר טיפולים הפועלים על מסלול אחד בלבד. עם זאת, היתרונות והסיכונים ארוכי הטווח של תרופות חדשות אלה עדיין נמצאים בחקירה.

תופעות לוואי נותרות שיקול חשוב נוסף. בעיות במערכת העיכול כמו בחילות, הקאות, שלשולים ועצירות היו בין התגובות המדווחות ביותר. על פני הניסויים שנבדקו, כ-76% מהמשתתפים שקיבלו תרופות לירידה במשקל חוו תופעות לוואי במערכת העיכול, בהשוואה לכ-40% בקבוצות הפלצבו. כ-10% מהמשתתפים הפסיקו את הטיפול עקב תופעות לוואי.

הסקירה זיהתה גם מקרים נדירים של הפרעות בדרכי המרה, דלקת הלבלב וסיבוכים פסיכיאטריים, כמו גם שישה מקרי מוות מדווחים. החוקרים הדגישו כי הניסויים הקליניים נבדלו בעיצוב ובמתודולוגיה שלהם, מה שמשמעותו שהתוצאות לא צריכות להתפרש כהשוואה ישירה בין כל תרופה.

הממצאים, שפורסמו בכתב העת Annals of Internal Medicine, בכל זאת מצביעים על תחום שמתפתח במהירות. ככל שחברות פארמה מפתחות תרופות שיכולות למקד במסלולים ביולוגיים מרובים, הדור הבא של טיפולי השמנת יתר עשוי לשנות באופן משמעותי את השוק — בתנאי שהבטיחות והיעילות שלהן יאושרו במחקרים גדולים וארוכי טווח.