בהודו, הקולנועים המסורתיים נעלמים מול עליית המולטי-פלקסים

Sunday 04 - 08:46

בעשרות ערים בהודו, אולמות הקולנוע עם המסך האחד, שהיו פעם בלתי נפרדים, נמחקים בהדרגה מהנוף העירוני. בבנגאלור, בדרום המדינה, סגירתם של כמה מוסדות מדגימה את הירידה במודל שאפשר במשך שנים רבות לדורות של צופים לגשת לקולנוע במחירים נוחים.

האורוואשי, אולם סמלי בעיר שיכול להכיל עד 1,200 אנשים, הוא חלק מהמוסדות שמיועדים כעת להיעלם. כמו קולנועים מסורתיים אחרים, היא לא עמידה בפני עליית המולטי-פלקסים.

מאלפי אולמות לפחות מ-2,000

הירידה היא במיוחד דרמטית כאשר היא ממוקמת בהקשר היסטורי. בהודו היו יותר מ-14,000 אולמות עם מסך אחד בשנות ה-80. כיום נותרו פחות מ-2,000.

המוסדות הללו הציעו בדרך כלל חוויה פשוטה ונגישה, משכו קהל רחב בזכות מחירים יחסית נמוכים. הם שימשו גם כמקומות מפגש בשכונות, הרבה מעבר לתפקידם הבלעדי של הקרנת סרטים.

הגעתם וריבוי המולטי-פלקסים שינו באופן עמוק את הרגלי הצפייה. הם ממוקמים במרכזי קניות או במתחמים מודרניים, מציעים מספר סרטים בו זמנית ומסתמכים על נוחות ושירותים ששינו בהדרגה את הציפיות של הציבור.

היעלמות קולנוע, אך גם של שכונה

בבנגאלור, סגירת האורוואשי לא פוגעת רק בחובבי הקולנוע. העסקים שממוקמים סביב האולם חשים גם הם את ההשפעות של היעלמות הקהל שלה.

מוכר מכולת סמוך, המוזכר בסיפור, זוכר את התקופה שבה הצופים היו קונים ממתקים בעסק שלו לפני או אחרי ההקרנות. עם סגירת הקולנוע, תנועת הקהל בשכונה ירדה בצורה משמעותית.

סיטואציה זו מדגימה את התפקיד הכלכלי והחברתי שיכולים לשחק אולמות עם מסך אחד בסביבתם המיידית. היעלמותם משנה את הפעילות של שכונות שלמות ומעלימה הרגלים קולקטיביים שהיו מושרשים במשך עשרות שנים.

זיכרון תרבותי שמתמוסס

מעבר לאתגרים המסחריים, ההיעלמות של אולמות אלה מעלה גם שאלה של מורשת. עבור רבים מהצופים, הם קשורים לסרטים הראשונים שראו עם משפחתם, ליציאות עם חברים ולתקופה שבה הקולנוע היה מפגש קולקטיבי מרכזי.

החלפת המוסדות הללו במולטי-פלקסים מסמנת שינוי עמוק בדרך בה ההודים חיים את האמנות השביעית.

עם סגירת האולמות הישנים, חלק מהזיכרון הפופולרי של הקולנוע ההודי עלול להיעלם יחד איתם.