למה אירופה מתקשה לנתק את קשרי הביטחון שלה עם ישראל

Tuesday 01 September 2026 - 09:10

ממשלות אירופיות מאמצות יותר ויותר עמדות פוליטיות נוקשות כלפי ישראל, במיוחד בנוגע לסכסוך בעזה, אך רבות ממשיכות לשמור על שיתוף פעולה צבאי וביטחוני משמעותי עם המדינה. הפער בין הביקורת הדיפלומטית למדיניות הביטחונית מדגיש עד כמה מדינות אירופיות מסוימות תלויות בטכנולוגיות ובציוד הישראלי.

ספרד מספקת דוגמה ברורה לדילמה זו. אף על פי שמדריד הציגה הגבלות על סחר בנשק וביטחוני עם ישראל, חריגים הקשורים לאינטרסים לאומיים הגבילו את היקף הצעדים. כמה חברות אירופיות ממשיכות להסתמך על רכיבים וטכנולוגיות ישראליות, מה שהופך את החלפתם המיידית לקשה בכמה תחומים אסטרטגיים.

המצב דומה גם בהולנד, שם צעדים פוליטיים המכוונים לסחר הקשור להתנחלויות הישראליות לוו בהמשך עניין במערכות הביטחוניות הישראליות. הרשויות ההולנדיות טוענות כי חלופות אירופיות מתאימות אינן זמינות תמיד, במיוחד עבור טכנולוגיות צבאיות מיוחדות.

גם פינלנד שמרה על קשרים צבאיים הדוקים עם ישראל. הסכם שיתוף הפעולה שלה הוארך במשך מספר שנים, מה שמשקף את התלות המתמשכת של הלסינקי במערכות ישראליות כאשר היא מחפשת לחזק את יכולות הצבא שלה בסביבה הביטחונית האירופית ההולכת ומתרקמת.

גרמניה היא לקוח מרכזי נוסף של טכנולוגיות הביטחון הישראליות. למרות חילוקי דעות פוליטיים עם הממשלה הישראלית, ברלין המשיכה לפתח שיתוף פעולה ביטחוני משמעותי עם יצרנים ישראלים, במיוחד בתחומים הנחשבים חשובים אסטרטגית לביטחון הלאומי והאירופי.

יוון הלכה בדרך דומה, כולל תוכניות להשקעות משמעותיות ביכולות הגנה אווירית ומערכות טילים מתקדמות. באזור הים הבלטי, החששות לגבי רוסיה וההשלכות הביטחוניות של מלחמת אוקראינה עודדו גם ממשלות לחקור טכנולוגיות ישראליות כחלק ממאמצים רחבים יותר לחזק את ההגנות הלאומיות.

מלחמת אוקראינה שינתה באופן יסודי את סדרי העדיפויות הביטחוניים של אירופה. מדינות אירופיות מגדילות את ההוצאות הביטחוניות, משקמות מלאי נשק ותחמושת, ומחפשות מערכות מתקדמות המסוגלות להגיב לאיומים חדשים. עם זאת, תעשיות הביטחון האירופיות עדיין אינן מספקות תחליפים מיידיים לכל טכנולוגיה ישראלית, במיוחד בתחומים כמו הגנת טילים, רחפנים, טכנולוגיות מעקב, מלחמה אלקטרונית ומערכות מיוחדות אחרות.

תלות זו עוזרת להסביר מדוע הלחץ הפוליטי על ישראל לא תורגם אוטומטית לקרע מוחלט בקשרים הצבאיים. ממשלות נתקלות באיזון קשה בין שיקולים של מדיניות חוץ ובין אחריותן לשמור על יכולות הגנה אפקטיביות.

תעשיית הביטחון של ישראל נהנתה גם מהביקוש הגובר הבינלאומי. ייצוא הביטחוני הישראלי הגיע לרמות שיא בשנים האחרונות, מה שמשקף עניין חזק במערכות הגנה מפני טילים, רחפנים, טכנולוגיות מעקב ומוצרים צבאיים אחרים.

לכן, הדילמה האירופית חורגת מעבר לחילוקי דעות פוליטיים עם ישראל. היא משקפת גם את המאבק הרחב יותר של היבשת לפתח יכולות הגנה מקומיות מספקות. עד שתעשיות אירופיות יוכלו לספק חלופות דומות בקנה מידה ובמהירות הנדרשים, כמה ממשלות עשויות למצוא קושי לנתק לחלוטין את קשרי הביטחון שלהן עם ספקים ישראלים.

התוצאה היא מערכת יחסים מורכבת שבה הלחץ הדיפלומטי ושיתוף פעולה ביטחוני יכולים להתקיים זה לצד זה. אירופה עשויה לשאוף לאוטונומיה אסטרטגית גדולה יותר, אך השגתה תדרוש השקעה משמעותית, פיתוח תעשייתי וזמן לפני שהתלות בטכנולוגיות ביטחוניות חיצוניות תוכל להתמעט באופן משמעותי.